סקירת ספרות בנושא שיתוק מוחין

לתת

מענה

הולם

לצרכיו

המיוחדים

באופן

לו שיאפשר

את לחיות

חייו

בעצמאות

, מרבית

בפרטיות

ובכבוד

תוך

מיצוי

מלוא

יכולתו

(

קמינסקי

ושפירא

2011 .)

חוק

השוויון

מבטא

שינוי

בגישה

החברתית

כלפי

עם אנשים

מוגבלות

מגישה

את הרואה

עם האדם

המוגבלות

כחי

בחסד

בשולי

החברה

לגישה

הרואה

אותו

כבעל

זכויות

אדם לכל שווה

. אחר

זו גישה

מטילה

על

החברה

אחריות

למצוא

דרכים

שתאפשרנה

עם לאדם

המוגבלות

השתלבות

, פעילה

ככל

בכל , האפשר

תחומי

, החיים

תוך

התאמת

הסביבה

והשירותים

החברתיים

לצרכיו

המיוחדים

זו גישה

על מושתת

עיקרון

הנורמליזציה

שמשמעותו

הוא

לאפשר

לאנשים

עם

מוגבלות

תנאי

חיים

הכוללים

, הכנסה

, מגורים

שירותי

בריאות

חינוך

ופנאי

שהם

טובים

של אלה כמו לפחות

תושבים

ממוצעים

תוך ,

קידום

ותמיכה

בכל

הם בו תחום

מוגבלים

(קרני ופרץ

2015 ) .

הנושא העיקרי שעומד בבסיס התפיסות הללו הוא הנושא של השתתפות.

השתתפות מוגדרת כמעורבות

במצבי החיים השונים.

- לפי ה

ICF

(

international Classification of Functioning, Disability and

Health

)

ההשתתפות של אדם בתוך סביבה נתונה, נעה מהשתתפות מוגבלת ועד השתתפות מלאה והיא

תוצר של מרכיבים באדם (סוג וחומרת המוגבלות, מרכיבי אישיו

ת ומאפיינים

נוספים) וכן של מרכיבים

בסביבה. מידת ההשתתפות היא חוויה שיש לה מרכיבים אובייקטיבים וסובייקטיבים, בהתאם לתחושת

של האדם ביחס להשתתפות (

Imms, Reilly, Carlin & Dodd, 2008

השתתפות היא ביטוי לתפקוד ברמה הגבוהה ביותר. דרך השתתפות אנו רוכשים מיומנויו

ת, יוצרים

קשרים חברתיים בקהילה ומוצאים משמעות בחיי היום יום. השתתפות היא מרכיב חיוני בהתפתחות

הרגשית והפסיכולוגית של האדם (

Schenker, Coster & Parush, 2005

ילדים עם שיתוק מוחי נמצאים בסיכון לכך שהשתתפותם תהיה מוגבלת הן מתוך הקשיים הפיזיים שלהם

והן מתוך ה

יעדר הנגישות החברתית והפיזית שלהם לפעילויות שונות. רק על ידי בחינת דפוסי ההשתתפות

של ילדים עם שיתוק מוחי, ניתן לבנות התערבויות שיסייעו להגברת את מידת ההשתתפות שלהם (

Imms,

Reilly, Carlin & Dodd, 2008

הנושא של השתתפות של ילדים עם שיתוק מוחי במערכות חינוך ל

א זכה למחקר רב. בעבר, מחקרים

התמקדו בעיקר בבדיקה האם ילדים אלה נכנסים לתוך מערכות חינוך והאם המערכות משלבות או

ייחודיות. השאלה מה קורה לאחר כניסתו של הילד לבית הספר ומה היא מידת ההשתתפות שלו בפעילות

ובלמידה הבית ספרית, היא שאלה מורכבת הרבה

ותר. השתתפות בבית הספר היא מושג מורכב שנתפס

כתנאי הכרחי לבנייה של ידע עולם, למידה והתפתחות. מושג זה מוגדר כמידה שבה הילד

מעורב בפעילות

בבית הספר העונה על צרכיו האישיים כמו גם על ציפיות חברתיות (

Schenker, Coster & Parush,

2005

ככלל נמצא שככל שהמוגבלות קש

ה יותר כך ההשתתפות של הילד בפעילות בבית הספר הייתה מועטה

יותר, אך חומרת המוגבלות לא מסבירה את כל השונות הקיימת בהשתתפות של ילדים במערכות חינוך.

ההנחה היא שיש מגוון של גו

רמ

ים סביבתיים היוצרים אינטראקציה בין המאפיינים של הילד כולל חומרת

המוגבלות ובין מאפייני

הסביבה כגון נגישות פיזית, נגישות חברתית ועמדות חברתיות (

Schenker, Coster

& Parush, 2006

בסדרה של מחקרים שנעשו בארץ ובדקו את האינטראקציה בין מרכיבים סביבתיים ומרכיבים הקשורים

בילד והשפעתם על ההשתתפות בבית הספר נמצאו הממצאים הבאים:

ראשית, נמצא הבדל מובהק

בין

ההשתתפות של ילדים ללא מוגבלות ובין ילדים עם שיתוק מוחי בין אם היו משולבים בכיתות רגילות ובין

אם למדו בכיתות ייחודיות, כך שהשתתפות של ילדים ללא מוגבלות הייתה גבוהה יותר. בהשוואה בין

ילדים עם שיתוק מוחי שהיו משולבים לילדים עם שיתוק מוחי שלמדו בכיתות ייחו

דיות, התלמידים

המשולבים השתתפו יותר בפעילות הבית ספרית

חברתיות (

Schenker, Coster & Parush, 2005