סקירת ספרות בנושא שיתוק מוחין

גם במחקרים אלה נמצא קשר חזק והפוך בין חומרת המגבלה לרמת ההשתתפות, כך שככל שהמגבלה

קשה יותר כך ההשתתפות יורדת. עם זאת, החוקרים העלו את השאלה הם ההזדמנויות להש

תתפות זהות

בקרב ילדים

ללא מוגבלות, ילדים

משולבים

ילדים

הלומדים

בכיתות

ייחודיות

ועל כן בדקו את

ההשתתפות במגוון של פעילויות בבית הספר.

החוקרים מצאו שציוני ההשתתפות הנמוכים ביותר

של

הילדים עם השיתוק המוחי

באו לידי ביטוי בזמנים של הפסקות ופעילות בחוץ, בהם היכ

ולות הפיזיות הן

המשמעותיות ביותר. הפעילות בה ההשתתפות של הילדים עם השיתוק המוחי

הייתה במידה המשמעותית

ביותר

תהי

ה בזמן האוכל

בשני סוגי הפעילויות לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הילדים המשולבים לאלה

בכיתות הייחודיות.

מכאן הסיקו החוקרים שככל שהפעילות עצמה

מותאמת

לילדים כך רמת ההשתתפות

שלהם עולה וההזדמנויות להשתתפות לילד עם השיתוק המוחי צריכות להיות זהות לאלה של ילדים ללא

מוגבלות חברתיות (

Schenker, Coster & Parush, 2005

החוקרים בדקו גם השתתפות בפעילות לימודית, שם נמצאו הבדלים מובהקים בין כל הקבוצות

ילדים

ללא

מוגבלות קיבלו את ציוני ההשתתפות הגבוהים ביותר, אחריהם ילדים עם שיתוק מוחי המשולבים

בכיתות רגילות ולבסוף ילדים שלמדו בכיתות ייחודיות (

Schenker, Coster & Parush, 2005

ממצא נוסף במחקר זה היה שהיכולת הפיזית של הילד עם שיתוק מוחי הייתה המנבא הטוב ביותר של

רמת

ההשתתפות שלו בפעילות בבית הספר בעוד שעבור ילדים ללא מוגבלות המנבא של רמת ההשתתפות

היה דווקא היכולת הקוגניטיבית

וה

חברתית (

Schenker, Coster & Parush, 2005

מחקר נוסף שנערך בארץ בדק את הקשר בין תמיכות

(סיוע והתאמות)

הניתנות לילדים

עם שיתוק מוחי

בתוך מערכות החינוך ובין מידת ההשתתפות שלהם בפעילות הבית ספרית.

מן הממצאים עולה כי ילדים

שהיו משולבים בכיתות רגילות נזקקו לפחות סיוע והתאמות והשתתפו יותר בפעילויות פיזיות

וקוגניטיביות בבית הספר.

כמו כן נמצא כי עיקר הסיוע וההתאמות ניתנים לילדים בפעילויות פיז

יות בעוד

שיש פחות תמיכות בפעילויות קוגניטיביות. בנוסף, כאשר בחנו התאמות וסיוע בנפרד נמצא שכאשר ילדים

קיבלו סיוע בפעילות קוגניטיבית לרוב לא היו התאמות מיוחדות לפעילות זו בעוד שבפעיל

יות פיזיות היה

קשר חזק יותר בין סיוע בפעילות ובין התאמה של הפעילות למוגבלות

של הילד

. הממצא המשמעותי ביותר

של החוקרים היה שככל שהילדים קיבלו יותר התאמה ויותר סיוע כך הלך וקטן הפער ברמת ההשתתפות

של הילדים הן בכיתות המשולבות והן בכיתות הייחודיות בהשוואה להשתתפות של ילדים ללא מוגבלות

(

Schenker, Coster & Parush, 2006

הנושא של השתתפו

ת של ילדים עם שיתוק מוחי בפעילות פנאי זכה למחקר רב יותר בהשוואה לנושא

החינוך.

פעילות פנאי מוגדרת כפעילות שיש בה הנאה ובילוי הנעשית מבחירה ואינה נדרשת לצורך

לימודים בבית הספר. פעילות פנאי יכולה להיות רשמית שבה יש תהליך מובנה

, חוקים או מטרות ויש

מדריך או מאמ

ן שמוביל אותה. פעילות לא רשמית מתייחסת לפעילויות שנעשות

ללא תכנון ולרוב נעשות

ביוזמת הילד

(

Bult, Verschuren, Lindman ,Jongmans, Westers, Claassen & Ketelaar, 2012

מחקרים שונים ניסו לבחון את ההשתתפות של ילדים בפעילות פנאי מזוויות שונות; במחקר שבדק את סוג

הפעילויות בהן משתתפים ילדים עם שיתוק מוחי

נמצא

שהילדים

נטו להשתתף יותר בפעילויות לא

פורמליות

שאינן דורשות פעילות רבה. מעטים הילדים שהשתתפו בפעילויות שמאופיינות בפעילות פיזית

אקטיבית. בנוסף עיקר פעילויות הפנאי בהם השתתפו הילדים התרחשו בבית יחד עם בני משפח

ה ולא

בקהילה ולא היו מגוונות מאוד. ככל שהמוגבלות הפיזית של הילדים הייתה קשה יותר כך הייתה ירידה הן

במגוון הפעילויות והן בתדירות בה הן התרחשו

בנוסף נמצא שככל שהתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר כך

הייתה ירידה משמעותית בהשתתפות בפעילויות פנאי

(

Imms, Reilly, Carlin & Dodd, 2008

מחקר נוסף התמקד בניסיון למצוא מה הם המשתנים המנבאים את

רמת ההשתתפות של ילדים עם

שיתוק בגילאי בית הספר. במחקר נמצאו המשתנים הבאים: יכולת תנועתית ומיומנויות חברתיות של