11 / 48
בזכות ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
11
זה ללכת חצי דרך. אנחנו צריכים ללכת דרך שלמה. דווקא
הפיילוט שנעשה מלמד שזה אפשרי. אפשר גם עם קבלת
החלטות נתמכת. היכולת שלנו כחברה באמת להביא שוויון
זכויות לאנשים עם מוגבלות לא יכולה להסתכם באמירה של
שוויון כסלוגן. המטרה מבחינתי – וכל העוסקים כאן במלאכה
חושבים כך – שזה יהפוך לדרך חיים. זה יותר קשה, כי צריך
לעשות הרבה יותר כדי שאדם יוכל לקבל החלטות בנוגע
לחייו, כי צריך להסביר לו, להיות שם, כי אולי מישהו צריך
לפקח, אבל זה לא שווה את זה? לא זה מה שאנחנו רוצים
לעצמנו כחברה? נכון, יהיה קצת יותר מאתגר, יהיה קצת
יותר מורכב, אבל זה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות. אני
באמת מברכת ואני באמת רוצה להודות שלפני כמה שנים
הרעיון של קבלת החלטות נתמכת היה רעיון שמישהו באיזה
ארגון חשב שיהיה רעיון הנכון, היום זה תופס יותר ויותר
תאוצה, גם בבית המחוקקים זה משהו שמדברים עליו, הוא
בשיח ונשמע נכון. עכשיו רק עסוקים באיך לעשות את זה
בלי לפגוע. עסוקים באיך. זו תעודת הוקרה למדינת ישראל
ולארגונים. היום מבינים שכבר ברור שאפשר לעשות את זה,
וצריך להתאמץ עוד קצת, וזה באמת לא בשמיים, באמת
אפשר לעשות את זה. באמת ח' ח' ענקית לארגון בזכות
על הובלה, מאבק העיקש, שלא כולם האמינו בו בתחילת
הדרך, לנציבות שיצאה ללחום מלחמה צודקת מתוך משרד
המשפטים. ואני רוצה בהזדמנות זאת – אני יודעת שנפרדים
מאסתר, מנכ"לית בזכות – רוצה אסתר, להודות לך. אני
ראיתי בך שותפה, היו לנו מחלוקות לפעמים, אבל שותפה
אמיתית למאבקים הכי גדולים ומשמעותיים. תודה רבה
על כל העשייה. רוצה לאחל לנו כחברה שנדע לנהל את
המאבקים הכל כך צודקים האלה בדיוק בדרך שזה התנהל
כאן, אך אם אפשר קצת יותר מהר. תודה רבה.
אמי פלמור
מנכ"ל משרד המשפטים
״
ב
וקר טוב, בעיקר בוקר טוב לחברת הכנסת אלהרר, אחיה
קמארה, הנציב, השופטת בדימוס פרוקצ'יה, לאסתר סיוון
המנכ"לית היוצאת, הצטערתי לשמוע שאת יוצאת, עכשיו יש
פרידה גם מאחיה, וגם ממך. הכינו לי נקודות לדבר הבוקר,
אבל ראיתי את הסרט על חורש ונגמרו לי כל הנקודות.
קודם כל התחילו לרדת לי דמעות מחורש ואבא שלו, כי
אין תחליף לאנשים האמיצים שנותנים הזדמנות לראות איך
דברים צריכים להיות באמת. חברת הכנסת אלהרר דיברה
על כל הנושאים העקרוניים שקשורים לנושא הזה של מעבר
מאפוטרופסות לקבלת החלטות נתמכת, ואני רוצה להגיד
משהו נוסף. אני רוצה להגיד שהאתגר המרכזי שאני רואה
עובדים במשרד המשפטים היום,
4000
לעצמי כמי שמעסיקה
זה לנסות לקדם בכל דרך אפשרית את השתלבות בתעסוקה
של אנשים עם מוגבלות. אנחנו מקיימים השבוע הבא כנס
גדול באוניברסיטת תל אביב שנועד לעודד השתלבות של
כל קבוצות באוכלוסייה שזכאיות לייצוג הולם, פעם ראשונה
גם אנשים עם מוגבלות שבעקבות צו הרחבה שחתם שר
הכלכלה לשעבר, בנט, יש חובה על ארגונים גדולים לשלב
, אני מדגישה לפחות, זה יעד ראשוני שצריך להגיע
3%
לפחות
אליו. מאחר שבדקנו את עצמנו, אנחנו יודעים שבמשרד הזה
יש אחוז וחצי בלבד. בתור מי שהיתה לה הזכות – לא מליצה
– שאחת מעוזרותיי היתה משפטנית עיוורת, לשעבר מתמחה
בבית המשפט העליון, במקרה אחיה שידך לי אותה, אין חוויה
יותר פוקחת עיניים מאשר עבודה עם אדם עם מוגבלות.
ראשית מגלים שיש מוגבלות כלשהי אבל לצידה אלף יכולות
מדהימות ויוצאות דופן, בלי השתלבות בתעסוקה לא נבין
חשיבות של נגישות פיזית, חשיבות של מתן יכולת קבלת
החלטות עצמאית במקום אפוטרופסות, ולא נדע מה צריך
באמת לעשות כדי להיות חברה שוויונית צודקת ומאפשרת.
אז אני מודה מאוד לכל האנשים שזה מה שהם עושים כל
יום שהם קמים בבוקר, מבחינת המשימות שיש עליהם, אבל
יותר מזה – אני מודה לכל אלה שבקהל, כל אלה שלא רואים
כרגע, חלקם לצערי סמויים מן העין, שהמאבק היומיומי
שלהם מוביל שינויים חברתיים. תודה שהזמנתם אותי לפה,
תודה על עריכת כנס חשוב זה.