10 / 48
עוברים מאפוטרופסות לקבלת החלטות נתמכת
- 12
כנס סעיף
10
יונית אפרתי
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
״
ב
, עוברים מאפוטרופסות
12
רוכים הבאים לכנס סעיף
לקבלת החלטות נתמכת. שמחה ונרגשת להנחות כנס
חשוב זה, שהפקתו היתה מרתקת. שותפות עם בזכות,
ממשלה, חברה אזרחית, חשוב ומשמעותי מאוד בהובלת שינוי
בחברה.
פתחנו את הכנס בעזרת חורש, סיפור המדגיש קו דק בין
הגנה להגנת יתר, בין להכווין ללהחליט עבור. נדגיש לאורך
הכנס את מקומו של אדם בחייו שלו, מה תמצית היות
אדם אדם? אותו רצון פנימי, ניצוץ פנימי, הדרייב שמניע את
האדם, יכולת להרגיש לאהוב היא תמצית היות האדם אדם.
עד כמה אנו מאפשרים לאנשים עם מוגבלות באמת לפעול
כאדם, למימוש רצונו האישי, הפנימי, החלומות, השאיפות.
בנושאים אלה נעסוק היום. רצון האדם, הגנה על האדם,
מה קורה כשאנו חושבים על אנשים עם מוגבלות ומחליטים
להם בשם אותה הגנה, מהו התחליף לאפוטרופסות "קבלת
החלטות נתמכת", מה קורה בעולם, איך לשנות עמדות
החברה הישראלית כלפי אנשים עם מוגבלות. כיצד לקדם
חזון ומעשה ליישום קבלת החלטות נתמכת בישראל.
כנס זה מונגש לשפה פשוטה באוזניות בעזרת אקים. אני
שמחה לברך את אורחים שהגיעו מקניה, אוגנדה, קנדה,
ארצות הברית, ארגנטינה, במהלך הכנס נשמע שתי
הרצאות באנגלית שיתורגמו סימולטנית. יום מרתק וגדוש
בפנינו. הבה נתחיל.
קארין אלהרר
חברת כנסת ויו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה
״
י
ונית אפרתי, השופטת אילה פרוקצ'יה, ידידי אחיה קמארה,
אנשי הנציבות ואנשי בזכות, אורחים נכבדים. קודם כל
אני רוצה כמובן לברך על הכנס המאוד חשוב הזה, אנחנו
באמת בכנס הזה – כבר מתנצלת שלא אוכל להישאר לכולו
בגלל קיום ועדות בכנסת – הדבר הבסיסי שעוסקים בו זה
אוטונומיה של אדם לקבל החלטות הנוגעות לחייו. כאשר
מדברים על נושא זה, כמעט טריוויאלי לומר שכל אדם זכאי
לקבל החלטות על חייו, תמיד יש סייג כשמדברים על אנשים
עם מוגבלות. למרות שזה מעוגן בחוק שוויון זכויות לאנשים
עם מוגבלות שמדבר על יכולת של אדם לקבל החלטות על
חייו וצורך שיעשה זאת, למרות שישראל חתמה ואשררה
את אמנה בינלאומית, ברור שצריך הסבר אחר. חוק הכשרות
המשפטית והאפוטרופסות מדבר על משהו מיושן, תפיסה
מיושנת, שאדם עם מוגבלות הוא משהו שצריך לתקן, משהו
פחות מסוגל. לא מדבר באותה שפה כמו חוק שוויון, לא
מדבר על יכולת, אלא בעיקר על העדר יכולת. אני תמיד
נותנת את הדוגמא – לפני שהגעתי לכנסת כשייצגתי אנשים
עם מוגבלות, אחד הדברים היותר קשים שנתקלתי בהם היה
אישה עם מוגבלות פיזית – כל המוגבלות הסתכמה בכך
שהיה לה פוליו ושנעזרה בקביים. ולאורך כל חייה היו לה
18
הורים שלה באופן טבעי, מגיל
18
אפוטרופוסים, עד גיל
אבא שלה, וכשהיא התחתנה זה היה בעלה. וזה דבר שהיום
זה לא הגיוני, אבל הוא עדיין מתרחש, וזה רק מלמד אותנו
שהכל טמון בתפיסה ישנה שצריכה לעבור מהעולם. נורא
פשטני להגיד שזאת התפיסה הישנה וצריך לעבור לתפיסה
חדשה, אבל צריך לעשות את הדברים בשום שכל. זאת
אומרת, זה נכון שאנחנו נסמן וי משפטי כשנאמר שכולם
עוברים לקבלת החלטות לבד, אבל הדבר המשמעותי – וזה
נושא שדנים בו לאחרונה בוועדת חוק בכנסת – הוא איך
נעשה את זה. ייפוי כוח מתמשך זו דרך אחת, אבל בעיניי
תמלול הכנס