הרב שי פירון, שר החינוך, על “האחר הוא אני”

האחר – הוא אני.

היום אנו מתחילים בהפעלת הנושא המרכז של מערכת החינוך.

אחריות לבניית חברת מופת כוללת את היכולת לקבל כל אחד ואחת, לא קבלה הנובעת מנימוס, מידות טובות והכלה, כי אם קבלה שבבסיסה ההכרה שלכל אחד סגולה ייחודית שחובתנו לאפשר לו לממש אותה.

השונות היא הבסיס לבנייתה של החברה. קבלת האחר היא לא מעשה נאצל השואב את כוחו מעולם החסד, כי אם מעשה צודק המבהיר שאני ואתה זקוקים זה לזה.

העולם שלי יהיה חסר בלעדיך, העולם שלך לא יהיה שלם בלעדי.

לכן, אנו מבקשים ליצור שפה חדשה:
חינוך מכיל, המשלב אל כל הילדים במערכת החינוך, ונותן מקום לילד המיוחד ומאפשר לו להיות חלק מהחברה. הילד המיוחד יכול להיות תלמיד מצטיין שמקשה למצוא את עצמו במסגרת הנוכחית, ילד עם נכות קשה המבקש לקשור קשרים אמיצים עם בני גילו, ילד עם צבע עור שונה יוכל להאיר פנים ולהרגיש חלק מהחברה, מכל חברה, דתיים וחילוניים, כלל אזרחי המדינה, יהודים וערבים, בעלי עמדות ונטיות ותפיסות עולם שונות.

כי כולנו חברה אחת, פאזל, מצרף. זקוקים אחד לשני.

זו לא רק שפה. זו תכנית פעולה.

כי היא מחייבת חידוש של חינוך מקצועי, כי יש ‘אחר’ שיפרח בבי”ס שלומדים בו חכמת כפיים.

כי היא מחייבת מסלולי מצוינות, כי יש מי שיוכל למקסם את כישוריו, דווקא אם יקבל מסלול אחר, מואץ, מעמיק, אחר.

כי היא מחייבת הקצאת משאבים לשילוב, כי ילד מיוחד רוצה להיות בחברת בני גילו.

כי היא מחייבת תפיסה לימודית רחבה המאפשרת לכל אחד לבטא את המצוינות שלו, תוך בחיר תחומי לימוד ודרכי היבחנות מתאימים.

כי היא מחייבת מפגשים בין קהילות שונות , לפעמים קהילות הצרות זו לזו.

כי היא מחייבת הארת פנים, והקשבה בין מורה לתלמיד, בין תלמיד לחברו. רעות עמוקה שיש בה תמיכה והקשבה, שותפות וחיבור.

“האחר הוא אני” זו לא סיסמא. זו כותרת מארגנת שמביאה איתה בשורה גדול. זו הזמנה לבנייתה של חברה מכילה שהכל שותפים בה. זו קריאה לכל חלקי הפאזל לתפוס מקום, ולסייע לנו לבנות, סוף סוף תמונה לאומית ראויה.

וגם….האחר – הוא אני. בסופו של דבר יש כאן הזמנה עמוקה לכל אחד: לקבל את עצמו. להכיר בייחודיות שלו ולתת ממנה, ככל שניתן, לטובת החברה כולה.

שלכם,

שי פירון

שר החינוך