ספר הסנוזלן

51 / 159

המטפל המאפשר 33
 מלוא תשומת הלב של המטפל מוקדשת להבנת החוויה מנקודת הראות של ה . מטופל
המטפל מנסה לה בין מה ה
מטופל
מרגיש וחווה בחדר.
 המטפל מתבונן בהתנהגות ה
מטופל
מתוך מאמץ להבין את משמעותה. התבוננות זו
היא אקטיבית; המטפל מחפש רמזים מילוליים ובלתי מילוליים ר יספקו שא , לו תובנות
באשר לרמת הנוחות של ה ל, מטופל יכולתו לתת אמון בחוויה, ל את הבנתו המצב
עניין לו שלו במתרחש סביבו .
 המטפל משתמש בשיקוף ( Reflection ) כדי לתקשר עםמטופל ה ולהביע אמפתיה
והבנה. המטפל אינו מוביל את
הטיפול
או התקשורת , אלא מנסה לשקף את מה
שהמטופל מביע בחזרה אליו . השיקוף עשוי להיות מדויק, כמעין "תמונת מראה" של
התנהגות המטופל (כשהמטפל עושה מאת ה שהמטופל עושה או חוזר על דבריו), או
ביטוי מילולי של מה שהמטופל מנסה להביע ("כן, זה נוצץ, נכון?" או "די, כבר נמאס
לך מעמוד הבועות. אבל אני רואה שאתה רוצה לחבק את הכרית הרוטטת!"). למעשה,
המטפל משקף את הבנתו הוא באשר מטופל שה למה מנסה להביע. , מטופל ה אשר
מקבל או דוחה את השיקוף, למעשה מכוון את התנהגות המטפל.
 המטפל מגיב בהתלהבות לע יוזמות ו/או מחוות תקשורתיות שלמטופל ה באופן
מילולי ובלתי מילולי.
ית אור מקרה: אסף, ילד עם
עיכוב
התפתחותי
אסף, ילד עם
עיכוב
התפתחותי קשה, היהחמש בן כ כשהתחלתי לטפל בו. הוא היה פסיבי
לחלוטין, ולא התעניין בדבר. היי נו נפגשים ב חדר הרגיל של הריפוי בעיסוק ו הייתי עושה
מאמץ ניכר כדי לעורר את עניינו בדבר - מה בחדר. על פי רוב לא זכו מאמציי לתגובה
כלשהי. אסף שכב על הרצפה והתמקד בנקודה כלשהי על הקיר. עשיתי ככל יכולת י כדי
לגרום לו להביט במשהו אחר או ליצור עמו קשר עין, אך דבר לא עזר.