6 / 12
"בזכותה למדתי ואני עדיין לומדת לחיות
את הרגע, ולהנות מה׳יש׳ ומ׳הקיים׳."
מיכל אונגר
יולי שלי בקיץ הקרוב בת שתים עשרה. אני מתבוננת בה,
בעיניה התכולות בצבע ים ובחיוכה הכובש, עם זוג גומות חן
ונשבית שוב בקסם הזה שלה, ותוהה שוב, בפעם המיליון,
מה בדיוק חולף בראשה - לו רק יכולתי לדעת...
מיום לידתה, יולי שלי, הצעירה בבנותיי, מאירה את עיני
ומלמדת אותי אינספור שיעורים לחיים על נחישות ואומץ לב,
על אהבה כנה ומלאה, ללא ציפיות, על קבלה ללא תנאים, על
היכולת לראות בנקודות אור קטנות מאורות גדולים, כי גם
צעדים קטנטנים של שינוי עבור כולנו הם צעדי ענק - ואלה יש
בכוחם למלאנו בכוחות עד הפעם הבאה. בזכותה למדתי ואני
עדיין לומדת לחיות את הרגע, ולהנות מה״יש״ ומ״הקיים״.
לצידה של יולי, צמחתי גם אני, ולפני שבע שנים, בפאתי
גיל ארבעים, אחרי שנים של עיסוק בעולם המשפט כעורכת
דין, גיליתי שאני כבר אחרת. סולם הערכים שלי ואיתו סדרי
העדיפויות שלי השתנו. פניתי
ללימודי תואר שני בתרפיה
באומנות, ומאז אני מטפלת רגשית
שעובדת עם ילדים ומבוגרים,
עם קשיים רגשיים ונפשיים, על
תהליכי שינוי וצמיחה - כל אחד
בקצב ובאופן המתאים לו. והדרך?
רצופה אי ודאות וחוסר ידיעה, אך
תמיד מלווה בחיפוש אחר אותם
צעדים קטנים, ואלו מובילים לבסוף
לשינויים משמעותיים והצלחות.
בתחילת הדרך כשאני מרוסקת מעבר לעמקי
נשמתי, אמרה לי אמא לילד מיוחד שבנה היה אז
בן שבע 'הלוואי ויכולתי לקחת אותך לרגע קטן
שבע שנים קדימה ולהראות לך את עצמך'.
רותי גאון
"...יש לו מן מבט כזה שמופיע כשמשהו מרגש מאד קורה לו.
הוא מטה את הראש קצת למטה. הפה מתרחב לחיוך קטן.
העיניים בורקות. מביטות קדימה ולמעלה, כמעט פוגשות את
הגבות. והגבות נעות למעלה ולמטה כמו רוקדות. "עוד לחיצה
אחת והוא בחוץ," הוא אומר מסתכלת עליו שוב, ולוקחת את
כל האוויר שיכולה, עוצמת עיניים, ולוחצת עם כל הכוחשנשאר
עד שאני שומעת את התינוק בוכה. הבכי הראשון. לא סובלת
בכי של תינוק, אבל זה בכי אחר. בכי שמח. פקחתי עיניים
מאושרות וחייכתי חיוך מלווה אנחת רווחה שמותרת רק
ליולדות. אבל המבט שלו התחלף..." כך תיארתי בספרי שבדרך
את הרגע ששינה את חיי. את הרגע שחשבתי לסוף העולם
שלי. את הרגע בו ארז בני השלישי נולד עם תסמונת נדירה.
בתחילת הדרך כשאני מרוסקת מעבר לעמקי נשמתי, אמרה
לי אמא לילד מיוחד שבנה היה אז בן שבע, 'הלוואי ויכולתי
לקחת אותך לרגע קטן שבע שנים קדימה ולהראות לך את
עצמך'. חלפו שבע שנים, ארז בן 7 וקצת, מאז פרשתי מקריירה
שתבעה שעות עבודה אינטנסיביות, נפרדתי מהרבה דפוסים
ותפיסותשניהלנו והשפיעו עליי, פגשתי את עצמי והתאהבתי.
כיום אני מנהלת מיזם עסקי והכי חשוב נמצאת בעיצומו של
כתיבת ספר. אני? ספר? מי היה מאמין :) המסע לא פשוט,
אבל בכל יום ויום אני מודה לארז בני שנכנס לחיי, ולעצמי,
על הדרך בה בחרתי.
הבחירה שלנו הייתה להסתכל מה אפשר
לעשות כדי לשפר את חיינו ואת חיי מיליוני
אנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם.
יואב גאון
מאז ומתמיד עסקתי בשיווק בעולם הקמעונאות. כשארז
שלנו נולד, נכנסתי לעולם המאתגר של משפחות עם ילדים
עם מוגבלות. נחשפתי לקושי הרב ולצורך העז למצוא ולקנות
מוצרים מותאמים ביתר קלות, לקבל השראה, לאתר רעיונות
לפעילויות שנוכל לעשות עם ארז כולנו כמשפחה שמחה.
היות ולא מצאתי משהו שיענה לי על הצורך הזה, החלטנו
סטרטאפ המשלב תוכן של מוצרים,
YOOOCAN
להקים את
שירותים וחדשנות לקהילת המשפחות של אנשים עם
מוגבלויות בכל העולם.
אנו משתפים פעולה עם בית איזי שפירא כיועץ תוכן ומהווים
פלטפורמה למכירה של הפתרונות המדהימים מבית היוצר של
. הבחירה שלנו הייתה להסתכל מה אפשר לעשות
A3I
המאיץ
כדי לשפר את חיינו ואת חיי מיליוני אנשים עם מוגבלויות
ובני משפחותיהם בעולם.
ארבע אמהות,
שלושה אבות
רותי, יואב וארז גאון