25 / 48
בזכות ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
25
רומן
פעיל לקידום זכויות של אנשים תחת אפוטרופסות
״
א
שנים היה לי אפוטרופוס לגוף
3
. במשך
23
ני בן
שנים הייתי בהוסטל לאנשים על הספקטרום
4 ,
ורכוש
האוטיסטי בניגוד לרצוני. אציג שתי דוגמאות למקרים בהם
החליטו בשבילי על נושאים מהותיים. הדוגמאות יכולות
להמחיש עד כמה זה יכול להיות נורא כשמחליטים עבורך,
כשההחלטה עליך נעשית על ידי מישהו אחר.
דוגמא ראשונה זה קודם כל האפוטרופוס שלי שהיה מהקרן
לטיפול בחסויים, תאגיד שמפוקח על ידי האפוטרופוס כללי.
בשלב כלשהו כשהייתי בהוסטל, הגעתי למסקנה שאני צריך
לקנות מחשב חדש כי המחשב שלי התקלקל. כדי לקנות
מחשב, מהכסף שלי כמובן, הייתי צריך לגשת לעו"סית
של ההוסטל שתעביר בקשה לקרן לטיפול בחסויים.
בהתחלה היא אמרה: "יש לך מחשב בסלון, תשתמש בו."
עניתי לה: "לא, אני לא יכול לעשות הרבה דברים במחשב
שבהוסטל, משחקים שאני משחק בהם לא ירוצו עליו. זה
מחשב יחסית חלש ואני צריך מחשב עם חומרה טובה יותר
שכמובן עולה יותר. וזה שזה בחדר שלי, זה גישה מלאה
אליו, בסלון זה חלק מהזמן תפוס." יש בזה היגיון שיהיה לי
מחשב בחדר. הם הסכימו שאני אממן את ההוצאה הזאת,
אמרו לי שאני צריך להגיש שלוש הצעות מחיר למחשב
מאותו דגם, משלוש חנויות. הסברתי שאני קונה מחשב
נייד, זה לא אפשרי. חנויות מוכרות כל מיני דגמים, כמעט
לא ניתן למצוא את אותו דגם בדיוק בשתי חנויות שונות.
אמרתי להם שזה לא אפשרי. הם התפשרו ואמרו שאביא
דגמים דומים במחיר דומה משלוש חנויות שונות. נכנסתי
לאינטרנט, חיפשתי, יש הצעות מחיר של הספקים השונים,
לפי חוק המחיר שמוצג באתר מחייב את הספק. מצאתי
שלוש הצעות, העברתי במייל לעוסית, אבל האפוטרופוס
בקרן לטיפול בחסויים אמר שזה לא תקף, צריך שידפיסו
הצעה, שאשלח בפקס או מייל. אוקיי, התחלתי לעשות
סיבובים באזורים מסחריים ליד ההוסטל. בנוסף לזה הם
חייבו אותי לשלם על המחשב בצ'ק. אני חשבתי שכל
מי המחליט?
נראה לי שבינתיים את צריכה להמשיך לעבוד במפעל נרות.
אבא:
אבל אני לא רוצה יותר, אני רוצה לעבוד בגני ילדים.
עדנה:
עדנה!
אבא:
אני לא הולכת, לא מעניין אותי אני מה שהם החליטו, אני הולכת לחפש לי גן.
עדנה:
את לא יכולה לעשות מה שבראש שלך.
אבא:
אבל זה מה שאני רוצה!
עדנה:
אולי תוכיחי שאת מצטיינת בנרות ואז נדבר עם העובדת הסוציאלית לחשוב על איך אפשר להתחיל בגנים.
אבא:
תעבוד אתה בנרות, אני רוצה לעבוד עם ילדים.
עדנה:
את יודעת שזה לא תלוי בי. יש וועדה, יש מומחים, הם מחליטים.
אבא:
הם מחליטים עלי?
עדנה:
כן, בנושא הזה כן.
אבא:
(מתוך ההצגה)