בזכות ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
21
ריבי צוק
עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש
״
ב
סצינות שראינו הרצון והטובה התגוששו אלה באלה,
נדמה היה שמדובר בקרב בו ידו של האחד חייבת להיות
על העליונה ועל האחר להיות מוכנע, ואנו מצפים לראות מי
יוכרז כמנצח. בפועל, בחיי כל אחד מאיתנו מתקיים בין הרצון
לבין הטובה דו שיח מתמיד, שכנוע הדדי. הטובה יודעת היטב
שאנחנו לא מכונות, שלא ניתן לצפות מאיתנו לקבל רק את
ההחלטות הכי הגיוניות והכי יעילות, ושחובה לתת מקום
הרצון גם הוא יודע שהמלכות אינה כולה שלו.
לנטיית הלב.
הוא מתבונן אל העתיד, רואה את הנולד, בוחן את עצמו אל
מול התוצאות הצפויות, ומשנה עצמו גם בשים לב לכך.
גם הרצון וגם הטובה אינם מוחלטים, הם שונים מאדם לאדם,
והם משתנים אצל אותו אדם על ציר הזמן. אין אמת מידה
אחת לטובה. האדם הרצונלי על פי מודל השוק החופשי הוא
מי שפועל למיקסום תועלותיו החומריות. החיים האמיתיים
מורכבים הרבה יותר. אנחנו רוצים לרצות אחרים, אנחנו רוצים
להיות נאהבים, אנחנו מוצאים מרגוע והתרגשות ביצירה, ביפי
הבריאה בשלל דברים אחרים הרלוונטיים לאושרנו. גם לרצון
גוונים ורבדים שונים. לעתים מה שאני רוצה ברגע נתון הוא
גחמה או יצר ברי חלוף, המשקפים מצב רוח רגעי. לעתים
מה שאני רוצה הוא ביטוי לצורך עמוק שלי, חוט השדרה של
אישיותי והמפתח לאושרי.
הרצון והטובה, שניהם חיים בתוכנו, לעתים בהרמוניה, לאחר
שלמדו להתאים עצמם איש לרעהו. פעמים אחרות הם אינם
מצליחים ליישב את חילוקי הדעות שביניהם, ונתונים במאבק
בתוך עולמנו הפנימי. ההחלטות שאנו מקבלים משקפים את
נקודת האיזון בה בחרנו בין העדפותנו האינטואיטיביות לבין
שיקולים רציונליים רלוונטיים, באותו עניין מסוים בו נדרשנו
לקבלתה של החלטה.
החיים, דרך כלל, מאפשרים לנו את חופש הבחירה לקבל
החלטות. אנחנו לא נדרשים לתת דין וחשבון לאחרים על
הדיאלוג שבין הרציונאל לבין תשוקותינו והעדפותינו הספונטניות.
פעמים רבות אנו גם נמנעים מלתת מלתת לעצמנו דין וחשבון
על אותו שיח, ולא אחת גם לא מודעים לו במלואו. אבל,
מול אותה חירות המוענקת לנו אנו נדרשים לשאת במלוא
האחריות לתוצאות של בחירותנו והעדפותינו.
היכולת שלנו לתפקד ולשרוד בעולם המודרני מצריכה ריקוד
משולב, טנגו של שניים, של הרציונאל ושל התשוקה. היא
מצריכה איזון מתמיד בין היכולת להבין את הצורך בקבלת
החלטה, מהותה ותוצאותיה במצבי החיים המשתנים ,לבין
ההעדפה האינטואיטיבית שיש לנו ביחס לאותה החלטה.
מוגבלות ביכולת החשיבה הרציונלית יכולה לסכן את מי שחי
בחברה המודרנית, סכנות מהותיות וממשיות.
החברה המודרנית בנתה לעצמה סדרים מדומיינים אין ספור.
רצון וטובה
החלטתי. אני עוזב את הדיור המוגן ועובר לשכור דירה באופן עצמאי. מה אתם אומרים?
עברי:
רגע רגע בוא נחשוב על זה קודם. אתה מבין מה זה אומר לפני שאתה מקבל כזו החלטה דרמטית?
טובה:
זה באמת דרמטי, כל הכבוד על האומץ, בוא נעזור לך להבין מה זה אומר.
רצון:
אני לא אוהב את האוכל בדיור. אני רוצה לבשל אוכל שטעים לי.
עברי:
שזה אומר שלוש פעמים ביום פיצה? אם כבר מדברים על בישול, אתה זוכר שבבית של ההורים השארת
טובה:
פעם את הגז דולק? מזל שרותי השכנה הריחה את הגז.
אפשר לשים כיריים חשמליות במקום גז.
רצון:
אתה צריך את העזרה של המדריכים. מי יעיר אותך בבוקר לעבודה. ואיך תסתדר עם הכספים? אתה לא
טובה:
יודע חשבון פשוט, לספור עודף, להשוות מחירים
זה משהו שאפשר לקבל בו עזרה, לא? להבין כמה כסף יש לי וכמה אני יכול לבזבז.
עברי:
בוא ננסה לחשוב איך אפשר לממש את זה, איזו תמיכה תצטרך כדי שזה יהיה מוצלח.
רצון:
(מתוך ההצגה)