רכיבה על סוסים כשיטת טיפול

פוטנציאל הריפוי הטמון ברכיבה על סוסים מוכר זה אלפי שנים. הרעיון להיעזר בסוסים לצורך טיפול בבני אדם מוזכר ב-"Natural Exercise", טקסט שכתב הרופא והפילוסוף היווני היפוקרטס בין השנים 460-375 לפנה"ס. התועלת שברכיבה על סוסים הועלתה על נס גם על-ידי רופאים ומטפלים אירופים מתקופת ימי הביניים ואילך.

בתקופה המודרנית, הדחיפה שניתנה לתחום הטיפול בעזרת סוסים נזקפת לזכות הישגיה של ליז הרטל, אישה דנית אוהבת סוסים שלקתה בפוליו בגיל צעיר. אף שהייתה משותקת מהמותניים ומטה ואיבדה כמעט לגמרי את התחושה בזרועותיה ובכפות ידיה, היא נהייתה לאישה הראשונה שהייתה חברה בנבחרת רכיבה אולימפית, וכן האישה הראשונה שזכתה במדליות במשחקים האולימפיים הן בשנת 1952 והן בשנת 1956. יחד עם המטפל שלה הקימה הרטל את המרכז הראשון באירופה לרכיבה טיפולית. בעקבות זאת קמו מרכזים נוספים ברחבי אירופה וארצות הברית, ובסופו של דבר החלו פיזיותרפיסטים להשתמש בסוסים כדי לטפל במגוון רחב של מוגבלויות פיזיות והפרעות נוירולוגיות (Jackson, 2014).

ההיגיון שמאחורי השימוש בסוסים למטרות טיפול טמון בעובדה שאופן תנועתם מדמה את צורת ההליכה של בני האדם. צעדי הסוס מזיזים את אגן הרוכב בתנועת רוטציה ובתנועה מצד לצד המזכירות את התנועה של בני אדם ללא מוגבלויות (Lessick et al., 2004). תגובה פיזיולוגית טבעית זו אשר נוצרת ברוכב משמשת בטיפול בעזרת סוסים כדי לפתח את הכוח ולשפר את שיווי המשקל, הקואורדינציה, הגמישות והרגשת הביטחון של המטופל (Borzo, 2002).

טיפול מכל סוג דורש עבודה קשה, בעיקר מילדים עם מוגבלויות שבמקרים מסוימים צריכים להשתתף בכמה סוגי טיפול על בסיס קבוע בלי להבין את מטרתם. כתוצאה הם עלולים לגלות התנגדות לביצוע משימות המאתגרות אותם. אולם השהות במחיצת סוסים היא שונה: הילדים נהנים לשהות באוויר הצח ובו-בזמן משתתפים במפגש הטיפולי. הסוסים המשמשים לטיפול מאומנים ונבחרים במיוחד כדי להתאים לצורכי הרוכב. לדוגמה, אנשים שהשליטה שלהם בגו חלשה מושבים תחילה על סוס הנע באטיות עד שהם מרגישים חזקים דיים להתמודד עם אתגר גדול יותר. אלו הלוקים בניוון שרירים זקוקים לסוס נמרץ יותר ולתנועה רבה יותר כדי לגרות את שריריהם  .(Lessick et al., 2004)

קיימים שני סוגים של טיפול בעזרת סוסים: רכיבה טיפולית והיפותרפיה (ביוונית, פירוש המילה "היפו" הוא "סוס"), אולם ההבחנה ביניהם בספרות המקצועית אינה תמיד ברורה. רכיבה טיפולית היא פעילות קבוצתית שמטרתה ללמד אנשים עם צרכים מיוחדים לרכוב על סוס. יש לה גם מטרות משניות, כגון שיפור היכולות הפיזיות או חיזוק הביטחון העצמי. מדריך רכיבה מאומן מנחה את המפגשים יחד עם עוזריו. המדריך אינו מטפל מקצועי אך הוא מכיר היטב את צורכי המשתתפים ואת הדרכים הטובות יותר לתקשר עמם. לאחר שהרוכבים למדו היטב את יסודות הרכיבה ומרגישים בטוחים בישיבה על הסוס, ייתכן שהם יתבקשו לבצע מגוון תרגילים שמטרתם לשפר את היציבה ואת כוח השרירים שלהם. התרגילים הללו עשויים להתבסס על שיטת "הרכיבה הטיפולית ההתפתחותית" שהציג יאן ספינק בספרו (Spink, 1993). לדוגמה, המשתתפים יתבקשו להישען ולגעת באוזני הסוס או בזנבו, לשכב את הגב ברגליים כפופות ואז להזדקף לתנוחת ישיבה, להשליך שקיות שעועית לתוך פחים או פשוט לחקות את תנועת הזרועות והגוף של המדריך. מכיוון שהרוכבים נדרשים להקשיב, להגיב להנחיות ולתקשר לא רק עם הסוס אלא גם עם הרוכבים האחרים, נוצרת חוויה רב-חושית חברתית חיובית (Grandin et al., 2010).

לעומת זאת, היפותרפיה היא טיפול פרטני שמטרתו לשפר או לתקן מוגבלות ספציפית בעזרת סוסים. איש מקצוע מתאים מנחה את המפגשים, כגון מרפא בעיסוק, קלינאי תקשורת או פיזיותרפיסט. כמו ברכיבה טיפולית, אנשים שהולכים לפני הסוס או מצדדיו מלווים את המשתתפים כדי להבטיח את ביטחונם.

מאמרים אמפיריים רבים עוסקים בהשפעות של היפותרפיה או רכיבה טיפולית על ילדים עם שיתוק מוחין או עם אוטיזם. שיתוק מוחין (CP) הוא מונח המשמש להגדרת ספקטרום של לקויות יציבה ולקויות מוטוריות שנגרמו מפגיעה במערכת העצבים המתפתחת. השלכות נוספות של שיתוק מוחין עשויות להיות לקויות קוגניטיביות וחושיות. אחת הבעיות העיקריות של ילדים עם שיתוק מוחין היא שליטה לקויה ביציבה, שעלולה להשפיע על היבטים רבים בחיי היום-יום שלהם.

האפקטיביות של הטיפולים בעזרת סוסים בשיקום ילדים עם שיתוק מוחין נדונה במאמרים רבים. אחד מהם הוא מאמר מטא אנליזה (Zadnikar, 2011). החוקרים איתרו 77 מחקרים באמצעות חיפוש במאגרי מידע מקוונים רבים. מתוכם רק עשרה עמדו בקריטריונים המתודולוגיים שקבעו החוקרים, ושניים נוספים הוצאו מהסקירה מאחר שלא כללו קבוצות השוואה. החוקרים מדווחים כי נמצאה תמיכה מלאה בטענה שכל סוגי הטיפול בעזרת סוסים משפרים את התפקוד המוטורי הגס של ילדים עם שיתוק מוחין. באופן ספציפי ציינו החוקרים את היציבה, שיווי המשקל והקואורדינציה – ההפעלה הסימולטנית של שרירים אנטגוניסטים סביב המפרק תוך כיווץ שריר אחד והרפיית השרירים האחרים בזמן שהאדם סטטי או נע.

תסמונות הספקטרום האוטיסטי מאופיינות בלקויות שעשויות לכלול קשיים בתקשורת, בכישורים חברתיים, במיומנויות קוגניטיביות ובתפקוד המוטורי. ללקויות אלה פוטנציאל להשפיע על הרצייה (volition) של הילד – הדחף הפנימי או המוטיבציה שלו להשלים משימה או להצליח במצב מסוים.

חוקרים באוניברסיטת אילינוי (Taylor et al., 2009) חקרו את השפעותיה של תכנית היפותרפיה על הרצייה של שלושה ילדים בגילים ארבע ושש. התכנית כללה 16 מפגשים דו-שבועיים בני 45 דקות כל אחד. הנתונים צולמו בווידיאו, נאספו ונותחו. רמות הרצייה של הילדים נבדקו בהתחלה, באמצע ובסוף התכנית בת שמונת השבועות באמצעות שאלון רצייה לילדים, המשמש להערכת המוטיבציה במהלך תקופת משחק מתוקננת. המשתתפים מדורגים בשאלון באמצעות סולם בן ארבע דרגות: "פסיבי", "הססן", "מעורב" ו"ספונטני".

פיזיותרפיסטית ילדים בעלת הכשרה בהיפותרפיה הנחתה את המפגשים. רצועה עבה – חֲבָק בטן – נכרכה סביב גוף הסוס וחוברה לידית שהחזיק הרוכב. הֶתקן זה סיפק יציבות ואִפשר מגע צמוד בין הסוס לרוכב. המפגשים החלו כשהסוסים צועדים עם כיוון השעון ואז נגד כיוון השעון. לאחר מכן הוצבו מכשולים בדרכו של הסוס כך שהסוס והרוכב היו צריכים לנוע בין החרוטים והמוטות. כרזות נתלו על קירות הזירה והמטפלת הפנתה אליהן את תשומת לב הרוכבים ועודדה אותם להגיב במילים על התמונות תוך כדי רכיבה. בסיומה של התערבות זו נמצא שהרצייה של כל שלושת הילדים התחזקה. עם זאת, הצוות שערך את המחקר הציע לכלול במחקרים עתידיים מספר גדול בהרבה של ילדים כמו גם קבוצת ביקורת (Taylor et el., 2009).

דרך נוספת להעריך את השפעות הטיפול בעזרת סוסים על ילדים היא לראיין הורים ולתעד את התרשמויותיהם. על שיטת מחקר זו התבססה עבודת תזה לקבלת תואר מוסמך (MA) שנערכה באוניברסיטת סטלנבוש שבדרום אפריקה (Boyd, 2015). לצורך המחקר הסכימו להתראיין הורים של כמה ילדים מבין המאתיים שהשתתפו במפגשים הטיפוליים בסניף קייפ טאון של האגודה לרכיבה על סוסים לאנשים עם מוגבלויות. גיל הילדים היה 17-6 והמוגבלויות שלהם היו מגוונות וכללו שיתוק מוחין, תסמונת דאון ולקויות קוגניטיביות ופיזיות. הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו.

ההורים ציינו שחלה התקדמות ביכולות היציבה, שיווי המשקל וההליכה של הילדים. כמה מהילדים היו בהתחלה חלשים מאוד והתקשו לשבת בכוחות עצמם על הסוס, אבל במהלך הטיפול חל שיפור ביציבה ובשיווי המשקל שלהם. לטיפול היו גם השפעות פסיכולוגיות, כגון תחושת עצמאות מוגברת והרגשת גאווה על ההישגים שלהם. יכולותיהם הקוגניטיביות השתפרו גם הן: חלק מההורים ציינו שילדיהם מרוכזים יותר ושהדיבור שלהם ברור יותר. אחת האימהות סיפרה למראיינת שהאינטראקציה של בתה האוטיסטית עם הסוס שיפרה את הדרך שבה היא מתקשרת עם בני אדם. רוב ההורים שרואיינו ציינו שהמפגשים נסכו שלווה ורוגע בילדיהם, בעיקר באלו עם נטייה להיפראקטיביות.

הורים רבים סיפרו על ההנאה שהפיקו ילדיהם מהרכיבה ועל הציפייה הנרגשת שלהם לפני כל מפגש. הסיבה להרגשת השמחה שהרגישו חברי קבוצה זו, ושכל אדם עם מוגבלות המשתתף בטיפול בעזרת סוסים מרגיש, טמונה בעובדה הפשוטה שלצד חיזוק תחושת הרווחה האישית "הטיפול מרחיב את עולמם במקום לצמצם אותו – תופעה שכיחה בקרב אנשים עם מוגבלויות, שהפעילויות והבחירות שלהם בחיים הן מוגבלות." (All et al., 1999).

מקורות

All, A. C., Loving, G. L., & Crane, L. L. (1999). Animals, horseback riding, and implications for rehabilitation therapy. Journal of Rehabilitation, 65(3), 49.

Borzo, G. (2002). Horsepower: When riding turns into treatment, American Hippotherapy Association, Inc. Retrieved November 12, 2017 from http://www.americanhippotherapytherapyassociation.org/uncategorized/horse-power/

Boyd, L. (2015). “When he’s up there he’s just happy and content”: parents’ perceptions of therapeutic horseback riding (Doctoral dissertation, Stellenbosch: Stellenbosch University).

EdDy, A. H. F., & Bowers, C. M. (2010). The use of therapy animals with individuals with autism spectrum disorders. Handbook on animal-assisted therapy: Theoretical foundations and guidelines for practice, 247.

Jackson, L. (2014). Olympic Girl Power, the Incredible story of Liz Hartel, Horse Nation, Retrieved  November 12, 2017, from http://www.horsenation.com/2014/11/17/olympic-girl-power-the-incredible-story-of-lis-hartel/

 Lessick, M., Shinaver, R., Post, K. M., Rivera, J. E., & Lemon, B. (2004). Therapeutic horseback riding. AWHONN lifelines, 8(1), 46-53

Spink, J. (1993). Developmental riding therapy. Therapy Skill Builders.

Taylor, R. R., Kielhofner, G., Smith, C., Butler, S., Cahill, S. M., Ciukaj, M. D., & Gehman, M. (2009). Volitional change in children with autism: A single-case design study of the impact of hippotherapy on motivation. Occupational Therapy in Mental Health, 25(2), 192-200.

Zadnikar, M., & Kastrin, A. (2011). Effects of hippotherapy and therapeutic horseback riding on postural control or balance in children with cerebral palsy: a meta‐analysis. Developmental medicine & child neurology, 53(8), 684-691.