ימים של קורונה: התמודדות ההורים כשילד עם מוגבלות נמצא בבית

לא אפתיע אף אחד מכם אם אומר שלא הינו במצב כזה בדיוק אף פעם. הדברים מתגלגלים במהירות והידיעות הרבות מהעולם אינן מרגיעות. הקורונה נחווית כסכנה לא רק משום שהיא מחלה מסכנת חיים אלא במידה רבה גם משום שהאיום לא מספיק ברור ומוגדר לנו, כמה זמן זה עוד ימשך, מהן הדרכים להתגונן ולהגן. מצב כזה מערער את תחושת היכולת הפנימית שלנו להתמודד עם המצב.

יחד עם זאת לצערנו, כן הינו בעבר במצבים של סכנה ואיום בטחוני שדרש מאתנו לשנות הרגלים, להתנהג בצורה זהירה, להגביל את הילדים ולמנוע מהם דברים שהיו מורגלים בהם, גם אז לא הכול היה ידוע.

הורים כיום עומדים בפני מציאות שהילדים נמצאים בבית ובחוץ אורבת סכנה בלתי נראית. הם נאלצים להסביר לילדים שזו מציאות לא צפויה שנכפתה והתרגשה ובאה על כולנו ושאפילו הם ''הגדולים'' לא יכולים לשנות אותה כרגע ולא לנבא כמה זמן היא עוד תמשיך ותלווה אותנו.

אצל ההורים אי הודאות, המתח והדאגה גדולים כשברור להם שעליהם לגייס כוחות ולתמוך ולהגן ולעזור לילדים היקרים שלהם.

הדברים מורכבים הרבה יותר כשיש במשפחה ילד עם מוגבלות. המורכבות היא ברמה הפיזית וברמה הרגשית. לחלק מהילדים יש צרכים רפואיים שגרתיים וטיפוליים מיוחדים שיש להמשיך בהם גם במצב זה, העזרה מהמשפחה המורחבת, בדרך כלל מהסבים והסבתות כבר לא קיימת, אנשי מקצועות הבריאות והסייעות לא תמיד זמינים ויוצא שעל ההורים יש עומס רב. ישנם ילדים שאפשר להסביר להם מה קורה וישנם ילדים שקשה להם להבין בכלל מה קורה והרבה פעמים גם קושי לתקשר. עם זאת הילדים הללו תמיד מרגישים וקולטים את המתח שבסביבתם ובוודאי את שיבוש היומיום שלהם.

ישנם שני דברים בהקשר זה שכדאי לציין אותם כחיוביים. הראשון הוא העובדה שהורים נמצאים בבית עם הילדים הרבה יותר מאשר במצב הרגיל גורמת לילדים רבים דווקא ליהנות מכך, דבר שני היא הדעה הרווחת שהשתרשה אצל הילדים והיא שהמחלה הזו הרבה פחות מסוכנת להם וזה נוסך בהם בטחון מסוים.

המושג ילד עם מוגבלות הוא מושג רחב המאגד טווח גדול מאוד של תחומים: מילדים עם מוגבלות מוטורית, דרך ילדים עם קשיים בתקשורת או עם הנמכה שכלית; מילדים שהמוגבלות אצלם קטנה  ועד כאלו שהמוגבלות ניכרת אצלם ומשמעותית מאוד והם זקוקים לעזרה ממשית כל הזמן. צריך להתאים את המענה לילד המסוים, ולכן נוכל לציין כאן רק דברים כלליים.

מה כן ניתן לעשות עם הילדים עם המוגבלות בבית

1. לסדר את הבית והחדר של הילדים כך שיהיה להם נוח ונעים לשהות בו. כדאי שהם יהיו שותפים בהחלטות על הסידור ולעזור ככול יכולתם.
2. לשמור, כמה שניתן על השגרה של הבית: ארוחות, סדר שינה, רחיצה וכו'. המצב כפי שהוא כיום אין פירושו ויתור על התנהגות סבירה, על מה מותר ומה אסור. דווקא עמידה על הדברים הללו נוסכת ביטחון אצל הילד.
3. לתת לילדים מידע עדכני ואמין על מה שקורה אבל אך ורק לפי היכולת האישית שלהם להבין ולעכל אותו. לא נכון לחשוף את הילדים יותר מידי לתיאורי הדברים הקשים שהתקשורת מדווחת עליהם.
4. יחד עם זאת חשוב להעביר את המסר האמתי, שיש לנו יכולת להתמודד עם המצב, ושאם ננהג לפי ההוראות אנחנו נהיה שמורים ובטוחים.
5. טוב שהילדים יעשו דברים שיתנו להם תחושת יכולת והצלחה, גם שכלית אבל גם גופנית. למשל לשחק משחקים שונים ולהצליח בהם אבל גם לעשות פעילות גופנית ותנועה.
6. מסר חשוב נוסף הוא שהמצב הזה הוא זמני, בינתיים צריך הרבה סבלנות. הרופאים והרשויות עושים את כול המאמצים שזה יגמר ועוזרים למי שצריך לעזור.
7. סביר מאוד לראות שנוי בהתנהגות של הילדים אבל כשרואים התנהגות חריגה, למשל חוסר שקט קיצוני, התנהגות מסוכנת, הסתגרות וירידה משמעותית במצב הרוח, התנהגות רגרסיבית מאוד, חוסר תיאבון או קשיי שינה משמעותיים, חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע.
8. כדאי להיעזר באמצעים הקיימים כיום כדי לשמור על קשר עם בני משפחה וחברים קרובים, בשיחות וידיאו או בטלפון. אמצעים אלו כבר הפכו אצל הילדים למשהו טבעי ומקובל מאוד.
9. על ההורים למצוא גם במצב זה, הפוגות של זמן לעצמם כדי שיוכלו לאגור כוחות ולהמשיך לטפל בילדים שלהם. רק כך הם יוכלו לעמוד במשימה התובענית הזו. זהו דבר חשוב ביותר ועל ההורים ליצור לעצמם הפוגות כאלו.

לסיכום

ילדים, גם אם הם עם מוגבלות, יכולים לעמוד במצבים מוזרים ולא רגילים כאלו כפי שמתרחשים כיום. המבוגרים צריכים לאפשר להם ככול הניתן, את התנאים המספיק טובים כדי שהם אמנם יעמדו בזה.

אחד הדברים שיכולים לסייע לנו אל מול תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים הוא להיות אקטיביים נוכח המציאות. רעיון זה מתאים להורים עצמם ובעזרתם גם לילדים. החרדה והדאגה זזים קצת הצידה אל מול התחושה שיש לנו אחריות ויש לנו מה לעשות.

המרכז לטיפול רגשי בבית איזי שפירא, נותן מענה רחב לילדים, מתבגרים ובוגרים עם מוגבלות ולבני משפחתם. 
לפרטים נוספים וליצירת קשר – לחץ כאן