משפחת אהרון
דברי ההורים
רוני נפרדת מבית איזי שפירא.
אנו זוכרים עד היום את החששות שליוו אותנו טרם
כניסתה של רוני לגן. אבל, מהר מאוד החששות התחלפו
ברגשות הקלה ותקווה. צוות הגן יחד עם צוותי הטיפול
והתמיכה, הקיפו אותנו, ענו לכל שאלותינו, גרמו לנו
להרגיש חלק מהמקום. במקביל ראינו כמה טוב לרוני,
כמה היא אהובה ושמחה להגיע בכל בוקר. נהנינו לראות
כיצד רוני מטופלת ומתקדמת מיום ליום.
למדנו להעריך ולהוקיר את הגישה המובילה של בית
איזי שפירא. גישה שרואה בילד כחלק ממשפחה ואשר
מצפה מהמשפחה להיות מעורבת בתהליכים השונים
שעובר הילד. מאחר וגם לנו המעורבות חשובה, כבר
מהיום הראשון הצטרפנו לוועד ההורים של מרכז דה לו
ובהמשך אף החלפנו בינינו את תפקיד יושב ראש הוועד.
ראינו חשיבות עליונה בתפקיד ועסקנו כל העת במציאת
דרכים חדשות להיטיב עם רווחת הילדים ומשפחותיהם
במקום. אנו מקווים שאכן הצלחנו בכך, ולו במעט.
עתה, אחרי 4 שנים של התקדמות נפלאה בבית איזי
שפירא, הגענו להחלטה שרוני מוכנה ובשלה לשילוב
מלא בחינוך הרגיל. אנו מתרגשים לקראת השינוי, אך גם
חוששים ממנו. אנו יודעים כמה מאמצים השקיע הצוות
בקידומה ובטיפולה הכולל של רוני. ברור לנו כי מעתה,
נידרש להתמודד בעצמנו עם מגוון המשימות והאתגרים
איתם התמודד הצוות לאורך השנים.
לכן, לפני שאנו עוזבים, חשוב לנו לומר תודה מעומק
ליבנו. אנו מאחליםלכם, צוותביתאיזי שפירא, כי תמשיכו
במלוא הכוח בעשייה המדהימה ומעוררת ההשראה בה
אתם עוסקים. ומאחלים למשפחות ולילדים שממשיכים
במרכז שייהנו מהיחס, החום ומהטיפול המסור.
מקווים שעוד ניפגש באירועים משמחים בעתיד.
מעריכים ומתגעגעים,
בטי ואמיר אהרון
הוריה של רוני אהרון.
דברי ירדנה הסייעת
הפגישה הראשונה שלי עם רוני, היתה ביום הראשון שלה בבית איזי
שפירא. עמדתי בכניסה לבית, וחילקתי בלונים לילדים הנכנסים. נתתי לה
בלון וחשבתי לעצמי ששלגיה הגיעה אלינו.
כעבור ארבע שנים, זכיתי לקבל אותה לטיפולי, כסייעת הצמודה שלה
בשנת הלימודים האחרונה שלה בגן.
רוני היא ילדה פיקחית וחכמה, דעתנית ולפעמים קצת עקשנית. רוני
אתגרה אותי למצוא דרכים יצירתיות, כדי ליצור חוויה נעימה של שיתוף
פעולה. כך עבדנו ביחד על איך בוחרים במה שכיף, אבל לא מוותרים גם
אם קצת קשה. רוני הצליחה להתגבר על הקושי שהיה לה בשיעורי הנהיגה,
שנדרשים על מנת להפעיל את הכסא הממונע, והיום היא שולטת בכסא!
רוני יקרה, נהניתי מכל רגע איתך, ואני מאחלת לך ולמשפחה המון הצלחה
בגן החדש.
ירדנה
מההתחלה שירי הגננת עודדה אותי לצאת לעולם הגדול ולהשתלב בגן
ילדים רגיל. בשנה הראשונה, שיחקתי עם ילדי גן "עולם הילד" פעם
בשבוע. היה לי כל כך כיף, שבאמצע השנה השנייה, התחלתי לשחק
איתם פעמיים בשבוע.
בשנה השלישית, הצטרפתי לילדי "גן ארז" - גן עירוני - פעמיים בשבוע,
מתחילת השנה.
אימא וגם שירי הגננת אמרו לי שקפצתי מדרגה ענקית מאז שהתחלתי
להשתלב בגנים הרגילים.
בשנה האחרונה הציעו לי להתחיל ללמוד להסיע את עצמי בכיסא
גלגלים ממונע. בהתחלה קצת נלחצתי, אבל מהר מאוד גיליתי שזה
כיף. אני יכולה לבחור לבד לאן לנסוע בחצר, לאיזו פינה בגן להגיע
ולאיזה ילד לגשת לשחק.
עכשיו החלטנו כולנו שזהו!! אני בשלה ללכת לגן רגיל. לכן אני עוזבת
את בית איזי שפירא.
מצד אחד יש בלב כולם שמחה גדולה, מצד שני גם עצב, כי זו פרידה
ממקום שבארבע השנים האחרונות היה לי לבית שני.
אני רוצה להגיד תודה ענקית לכל מי שעובד ומתנדב בבית איזי שפירא.
וזו גם הזדמנות נהדרת להגיד לכם, השותפים, תודה! על האמון
והאמונה בנו - ילדי בית איזי שפירא.
אני עוזבת, אבל החברים שלי עדיין כאן, ואני יודעת שהם והמשפחות
שלהם סומכים עליכם.
אני מקווה שתהיה לכולנו שנה טובה, מתוקה ושקטה. אני אבוא לבקר
ובטוח עוד נשתמע.
אוהבת ומתגעגעת,
רוני אהרון
(נכתב בעזרתה של אמא שלי)
נ"ב: אשמח שתבואו לבקר אותי בגן ארז!
9
