חג חנוכה שמח! מדליקים חנוכייה של סיפורי השראה…

לבית איזי שפירא הגענו אחרי 8 חודשים בהם הדר לא תיקשר עם הסביבה. למעשה באותה תקופה, חוץ ממני ואשתי לאף אחד לא היה אישור להתקרב אליו- כולם בגדר אויבים. את הזמן שלו הוא חילק ב 70% של צעקות ועוד 30% טאבלט.
הגענו לבית איזי שפירא ואני לעולם לא אשכח את ההתחלה שלנו שם. זה התחיל בשיחה עם צוות המטפלים. אמרתי להם: “אני רוצה שתכינו לי תכנית עבודה ותנחו אותי מה אני צריך לעשות איתו בזמן שהוא בבית”.
“תרפה, אנחנו ניתן לו פה את כל מה שהוא צריך מבחינת טיפולים ואתם תשתדלו לנצל את הזמן בבית כדי לחזור להתנהג כמו משפחה רגילה”. ההרגשה הזאת שאתה לא לבד, שיש מי ששותף ומחויב לטיפול – זו הרגשה שקשה להסביר במילים.
עמדתי שם וראיתי את הילד שלי לאט לאט מתמסר לידיים חדשות. הידיים האלו היו טובות ואוהבות ואפשרו לנו לחזור בביטחה למסלול החיים, להתנהג כמו משפחה רגילה.
במקביל גיליתי שבית איזי שפירא זה לא רק גן, או בית ספר אלא מפעל להענקת חיים וליצירת חברה מתוקנת. בשנה הזאת, המחלקה המשפטית של בית איזי שפירא סייעה לי לממש את זכויותיי מביטוח לאומי, הספרייה האקדמית סייעה לי בהשלמת עבודות מחקר במדיניות חברתית, המרכז לחדשנות טכנולוגית הכיר לי מוצרים חדשים שיעזרו לנו לקדם את הדר והמשפחה כולה החל מהאחים והאחיות ועד לסבים והסבתות, קיבלו תמיכה וטיפולים רגשיים שמסייעים לנו בכל העת הזאת לקדם את הילד שלנו ולהרכיב מחדש את הפאזל המפורר של המשפחה.

היום, נר ראשון של חנוכה וכשנתיים אחרי האירוע- התבשרנו שהלב השתקם לחלוטין ואין יותר צורך בתרופות עבורו. תודה מיוחדת לכל האנשים שהאירו לנו את הדרך ובפרט לצוות הרחב של בית איזי שפירא. בשבילנו, כולכם נקודות עצומות של אור.

לתמיכה בפעילויות בית איזי שפירא או לפיתוח עוד נקודות של אור לילדי בית איזי שפירא לחצו: https://bit.ly/2rfGeVe