מבוא לגינון טיפולי

שורשי הגינון הטיפולי – שימוש בצמחים ובפעילויות הקשורות בגינון לצורך שיקומם של אנשים עם מוגבלויות גופניות או נפשיות – נעוצים אי שם בעבר הרחוק. בעת העתיקה שימשו הגנים מקור המספק הנאה אסתטית ותו לא, מקום לרגיעה ולמדיטציה. הרעיון של גן "מרפא" התגבש לראשונה באירופה של ימי הביניים. אם המנזר הבנדיקטית הילדגרד מבינגן (1179-1098), שהייתה מלומדת, מוזיקאית ואשת חזון, התייחסה בחיבור מדעי לקשר בין הבריאות ה"ירוקה" של עולם הטבע לבריאות ההוליסטית של בני האדם. היא ראתה בצמחים ובמרכיבי הגן מקבילים ישירים של הנוזלים והיסודות בגוף האדם, שהפרת האיזון שלהם מובילה לנגעים ולחוליים (Sweet, 1999).

בראשית המאה ה-19 הציע ד"ר בנג'מין ראש, אבי הפסיכיאטריה האמריקנית, את הרעיון המהפכני שגנים וגינון יכולים לסייע בהחלמה של חולי נפש. בספרו "Medical Inquiries and Observations upon the Diseases of the Mind" (Rush, 1812/2010), ציין ראש שלעבודת כפיים באוויר הפתוח באזור כפרי יש השפעות מרפאות. הוא גילה, כך כתב, ש"חפירה בגן" היא פעילות שביצעו חולים שהשיבו לעצמם את הבריאות הנפשית, בניגוד לאלו שלא השתתפו בה ולא החלימו. מאותה עת ואילך, בהשראת ממצאיו של ראש, החלה מגמה הולכת וגוברת לשלב גנים בבתי חולים פסיכיאטריים.

המודעות לערך הרב של הגינון הטיפולי התעוררה במלוא עוזה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, אז הוצעה הטכניקה המבריאה הזו ליוצאי מלחמה שסבלו מדחק פוסט-טראומטי ומהפרעות אחרות הקשורות לשירותם הצבאי. בשני העשורים האחרונים נהיה הגינון הטיפולי לעיסוק מקצועי, ותכנית הלימודים בתחום, המשלבת פרקטיקה של גינון טיפולי עם ידע בנושאים חברתיים ובריאותיים, מוצעת לסטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם.

באופן אידיאלי, בתכנון של גנים בבתי חולים ובמרכזים טיפוליים מובאים בחשבון צורכי האוכלוסייה שמוסדות אלו משרתים. למשל, בטיחות וביטחון הם חלק אינטגרלי בתכנון הגן החי במרכז "Family Life" במישיגן שבארה"ב, המיועד לאנשים הסובלים ממחלת אלצהיימר ומסוגים אחרים של דמנציה. זוהי סביבה בטוחה שבה הדיירים יכולים לטייל בנינוחות, לנוח או להיפגש עם בני משפחותיהם. הצוות המקצועי משגיח על הדיירים באורח מוצנע מחלונות גדולים של בניין סמוך, והכניסה לגן והיציאה ממנו מתבצעות דרך שער יחיד. השביל מקיף את הגן הקפה אחת, ללא פניות מבלבלות או מבוי סתום. במרכז הרפואי בעיירה שמיינוס בקולומביה הבריטית שבקנדה, המיועד לאוכלוסייה דומה, נודע לאדריכל הנוף אדוארד סטילינגר שרוב הדיירים המבוגרים גדלו בערבות קנדה. לכן הוא שילב בגן עשב ערבות ומאפיינים נוספים של אזור זה שבמערב המדינה, כדרך לחיזוק הזיכרונות ארוכי הטווח של הדיירים (Burton, 2014).

אלו הן דוגמאות של גנים "מרפאים", המספקים נחמה והקלה למטופלים, אולם אין ביכולתם לשנות את תוצאות המחלות. בניגוד לכך, גנים טיפוליים מיועדים לשימושם של מטפלים מיומנים שמטרתם לשפר את הבריאות הנפשית או הגופנית של מטופליהם.

מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, פורסמו בכתבי עת לענייני רפואה וריפוי בעיסוק מאמרים רבים המעידים על ערכו של הגינון הטיפולי. מתוך שפע הפרסומים הללו, שלושה מתוארים בקצרה במאמר זה, מתוך כוונה להדגים את טווח ההתערבויות האפשריות. הדוגמה הראשונה היא תיאורטית במהותה, והיא מתארת תכנית גינון טיפולי המיועדת לילדי גן עם תסמונות הקשת האוטיסטית, ואילו שני הפרויקטים האחרים מתאפיינים בתצפית ובהערכה ישירות: תכנית לטיפול בילדים עם חולשת צד, ותכנית לשיפור רווחתם של יוצאי צבא עם בעיות רפואיות הקשורות לשירותם הצבאי.

אנשים עם תסמונות הקשת האוטיסטית עלולים לסבול ממתח נפשי, מתגובות לא הולמות לגירויים סנסוריים ומהפרעות התנהגות. לפיכך, סביבת הגן המרגיעה והבלתי מאיימת היא סביבה אידיאלית מבחינתם. ההתערבות המוצעת הזו באמצעות גינון טיפולי (Flick, 2012) מיועדת לוויסות תת-רגישויות או רגישויות-יתר של קבוצת ילדים עם אוטיזם. מאחר שאנשים עם רגישות-יתר מגיבים תגובות מוגזמות לגירויים בלתי מאיימים, הוצע לחשוף את הילדים המשתתפים בתכנית בצורה הדרגתית לגרייה חזקה יותר ויותר – טכניקה המבוססת על שיטת ניתוח ההתנהגות היישומי ובה מחליפים גירוי סנסורי אחד בגירוי סנסורי חזק יותר. למשל, בעת משחק באדמה, הם עוטים תחילה כפפות עבות ובהדרגה מחליפים אותן בכפפות דקות יותר, עד שהם מוכנים לשחק בידיים חשופות.

בניגוד לכך, אנשים עם תת-רגישות משתוקקים לכל סוגי התחושות. מאחר שכושר השיפוט שלהם לקוי במקרים רבים, הם עלולים לגרום לעצמם לכאב או לפציעה. התערבות זו מציעה פעילויות גינון שיגרו את חושי הילדים, אך באופן בטוח, כגון העמסת חול באת חפירה או נשיאת מכלי מים. באופן כללי, ההתפתחות של ילדים עם אוטיזם מעוכבת מפני שחסרה להם מוטיבציה. לכן, ההמלצה לקבוצה זו הייתה לבצע משימת שתילה קבוצתית שבה מאפיינים טבעיים שונים, כמו המרקם והריח של הצמחים וצבעי הפרחים, עשויים לעודד אותם להשלים את משימותיהם.

רבקה, ילדה ערנית בת שש עם שיתוק מוחין, אך ללא לקויות קוגניטיביות נראות לעין, השתתפה בניו יורק במחנה קיץ שנמשך חודש לילדים עם חולשת צד (Malamud, 2016). המחלקה לריפוי בעיסוק פדיאטרי במרכז השיקום ע"ש ראסק/בית החולים למחלות מפרקים, מחלקה השייכת למרכז הרפואי "לאנגון" שבאוניברסיטת ניו יורק, ארגנה את המחנה בשנת 2015. חולשה בצד ימין של גופה השפיעה הן על צורת הליכתה והן על חוזק פלג גופה העליון. הזרוע והיד השמאליות שלה נעו בחופשיות, אך היא הצמידה אל גופה בנוקשות את הזרוע והיד הימניות. לכן, המטרה של ההתערבות הטיפולית הייתה לשפר את החוזק והמיומנות שלהן באמצעות תרגילים הכרוכים בטיפול בצמחים ואשר מיועדים לגפיים הימניות. כדי לשמור על ההתעניינות של רבקה ושל שאר המשתתפים, היו הפעילויות במחנה קשורות לנושאים שונים. הנושא "קיץ", למשל, כלל מילוי דליים בחול באמצעות אתי חפירה, משחק מסירות עם כדור ים במעגל ושתילה מחדש של פרחים שגודלו מזרעים לפני פתיחת המחנה.

בשבועיים הראשונים, הושמה היד הדומיננטית של רבקה בהתקן זמני להגבלת תנועה. הוא שימש לה תזכורת חזותית וגופנית לכך שעליה להושיט יד, לאחוז ולמסור חפצים רק באמצעות הזרוע והיד החלשות שלה. בחלוף מחצית ימי המחנה הוסר ההתקן, והיא והילדים האחרים התבקשו להעביר עציצים, אדמה וצמחים בעזרת שתי הידיים. כך גדל הטווח של הזרוע הפגועה שלה (תרגילי מוטוריקה גסה). נוסף לכך היא ביצעה תרגילי מוטוריקה עדינה באמצעות אחיזת עציצים, רידוד אדמה בקצות האצבעות או כיוון הפיה של מזלף ההשקיה, במטרה לגרום ליד החלשה לעשות את כל העבודה בזמן שהיד הדומיננטית משמשת רק לייצוב. בסוף השבוע השלישי היא מסרה חפצים בשתי הידיים ב-85% מהמקרים, ולבסוף ללא תיווך המטפלת. בסיום המחנה השיגה רבקה את המטרות שהציבו לה המטפלים בשילוב עם הצוות הרפואי: להגדיל באופן ניכר את התנועה של הזרוע והיד הימניות שלה, וכן להרפות את ידה החלשה כדי לייצב חפצים שהיא רוצה לאחוז בהם (Malamud, 2016).

"חופשת גינון" (Gardening Leave) הוא השם שניתן לפרויקט פיילוט של גינון טיפולי שמטרתו לסייע בשיקום חייהם של יוצאי צבא הסובלים ממגוון רחב של בעיות נפשיות. מארחת הפרויקט הייתה Combat Stress, האגודה הבריטית לבריאות הנפש של חיילים משוחררים, הפועלת ב"בית הוליבוש"(Hollybush)  בעיר אייר שבסקוטלנד. המפגשים התקיימו בגנים של מכללה לחקלאות השוכנת בקרבת מקום. הדיירים יוצאי הצבא ב"בית הוליבוש" הוזמנו להשתתף בקורס על בסיס יומי או חצי יומי, וכן יוצאי צבא שאינם מתגוררים בו אך חיים במרחק נסיעה סביר.

אלמנט תכנוני חיוני היה חומת האבן הגבוהה שבירכתי הגנים. היא סיפקה ליוצאי הצבא את תחושת הביטחון שהם כמהים לה. עבודות הגינון שהוצעו להם כללו זריעת זרעים, גידול פרחים וירקות ובנייה של אדניות ושובכים. הם גם טיפלו בשדה פרג הנכלל ב"אוסף הצמחים הלאומי של בריטניה", שכן הפרג הוא סמל לזכרם של חיילי חבר העמים הבריטי שלחמו ונפלו בקרב.

כדי להעריך את הצלחת פרויקט ההתערבות הזה, רואיינו 44 מהמשתתפים. רובם סיפרו שהעבודה באוויר הפתוח השפיעה לטובה על מצב הרוח ועל רמות המתח הנפשי והריכוז שלהם. נוסף לכך הם ציינו שהתעוררה בהם תחושה מחודשת של הישג וגאווה בעבודתם, שהעניקה צורה ומשמעות ליום שלהם – מאפיין החסר להם בדרך כלל בחיי היום-יום. הייתה חשובה להם גם העובדה שהם עבדו לצד גברים שחוו חוויה דומה לשלהם ושעמם הם היו יכולים לשוחח בחופשיות. במהלך המפגשים, יוצאי הצבא למדו גם לבטוח באנשי הצוות ה"אזרחים" שניהלו את הקורס, שהרקע וההכשרה שלהם אפשרו להם להזדהות עם הבעיות של יוצאי הצבא כפי שרוב האנשים מחוץ לתכנית לא היו מסוגלים (Atkinson, 2009).

למרות תוצאות מרשימות רבות כגון אלה, נכון לעכשיו מעט בתי חולים או מרכזים רפואיים השקיעו בהקמת גנים שתוכננו במיוחד כדי לשמש להתערבויות טיפוליות. כפי שכתב המדע אדריאן ברטון מציין, נדרש כסף כדי להקים ולתחזק אותם. "אם יראו בהם רק שירות נעים, לא סביר שהגנים יחדרו עמוק אל מערכות הבריאות. אולם אם נוכל להראות שהם מקצרים את השהות בבית החולים, מפחיתים את הצורך במשככי כאבים או בתרופות אחרות, ומקצרים את תהליך השיקום ובכך מצמצמים את עלותו, אזי הגופים המממנים עשויים לראות בהם גורם חיובי." (Burton, 2014).

מקורות

Atkinson, J. (2009). An evaluation of the Gardening Leave project for ex-military personnel with PTSD and other combat related mental health problems. Glasgow: The Pears Foundation.‏

Burton, A. (2014). Gardens that take care of us. The Lancet Neurology, 13(5), 447-448.‏

Flick, K. M. (2012). The application of a horticultural therapy program for preschool children with autism spectrum disorder. Journal of Therapeutic Horticulture, 22(1).‏

Malamud, C. J. (2016). Case study-Rebecca. Journal of Therapeutic Horticulture, 26(1), 23-19.‏

Rush, B. (2010). Medical inquiries and observations upon diseases of the mind (pp. 224-226). Philadelphia: Kimber & Richardson. (Original work published 1812).‏

Sweet, V. (1999). Hildegard of Bingen and the greening of medieval medicine. Bulletin of the History of Medicine, 73(3), 381-403.‏