 
"יובל הכסף" לבית איזי שפירא
דבריו של ביל קלינטון
נשיא ארה"ב לשעבר
בנייני האומה בירושלים, 13 בנובמבר 2005
"ראשית ברצוני להודות לאדי על דבריו הנפלאים. הוא ואני הפכנו לחברים קרובים בשנים האחרונות.
בילינו יחד שעות רבות, וזהו התיאור האלגנטי ביותר שעולה בדעתי בנוגע לאופיו של הקשר בינינו.
הוא אמר שביליתי את כל הזמן הזה במאמץ לעשות דברים טובים למען אנשים, ושזה מאוד אצילי מצדי.
אילו השתדל לדייק, הוא יכול היה לומר שאני מבלה זמן רב במאמץ לשכנע אותו לסייע במימון של כל הדברים הטובים שאני מנסה לעשות למען אנשים.
ועל כך אני אסיר תודה. אני מודה לך, אתה אדם טוב וחבר טוב.
אני רוצה לומר לנעמי ולכל שאר האנשים המעורבים בפעילות של בית איזי שפירא, עד כמה אני מעריך את מה שאתם עושים.
הסיבה השנייה שאני כאן, מלבד ידידותי וחיבתי לאדי, היא שכל חיי כאיש ציבור השתדלתי לתמוך, כמו שנעמי אמרה, בנושא של עצמאות, העצמה ושילוב עבור אנשים עם נכויות.
לפני למעלה מ-20 שנה, כשהייתי למושל צעיר מבלי שתכננתי זאת כלל, הבנתי יום אחד במפגש של מושלים, שאני המושל היחיד בארה"ב שמעסיק שני אנשים עם עיוורון מלא. אחד מהם היה עובד סוציאלי, שתפקידו לטפל בבעיות של כולם, דבר שלא היה לו כל קשר לנכות גופנית.
אחר כך, לאורך כל הקריירה הציבורית שלי, עד לסיומה, הבנתי שהייתה לי השפעה כה  רבה, לא רק אוכלוסיית הנכים במדינה שלי, אל גם על אחרים שיכלו לעזור להם ולהעצים אותם, שעשיתי כל מאמץ, מעל ומעבר, כדי לטפל בנושא הזה.
שמעתם שנעמי אמרה, שכאשר הייתי לנשיא גיליתי שיש לנו בארה"ב מחסום עצום בפני העסקתם של אנשים עם נכויות, שקשור לדרישה לתשלום עבור עלויות הנוגעות לבריאות.
כלומר, אם יש לאדם נכות גופנית או שכלית שאינה מונעת אותו מלבצע עבודה יצרנית, אך אין ביכולתו לשלם
ביטוח בריאות בעצמו – וזה היה המצב כמעט תמיד תחת השיטה הישנה, לפני ששינינו אותה (ונמצא כאן חבר קונגרס
לשעבר מפלורידה, פיטר דויטש, שהצביע למען החוק הזה, ואני רוצה להודות לו).
אז כך זה היה בעבר: לא משנה מה האדם היה מסוגל לעשות לפרנסתו, לא חשוב כמה כסף הוא יכול להרוויח, לאנשים רבים עם נכויות יש הוצאות רפואיות שמגיעות ל-30, 40 או 50 אלף דולר בשנה.
לכן, תחת החוק הישן, אם עבדת והשתכרת פחות מ-40,000 דולר בשנה, אי אפשר היה לבטח אותך בביטוח בריאות, כי הוצאות הבריאות שלך הגיעו ל-50,000 דולר בשנה. כתוצאה מכך אנחנו למעשה הכשלנו עשרות אלפים מאזרחי ארצנו, הוצאנו אותם ממעגל העבודה, ומנענו מהם את הכבוד שבעבודה, את היכולת לתרום לרווחת משפחותיהם, כי אז הם היו מאבדים את כל ביטוח הבריאות שלהם.
ודרך אגב, זו גם הייתה עסקה כלכלית גרועה עבור הממשלה, כי האנשים האלה לא עבדו ולא שילמו מסים. הם לא תרמו את התרומה שיכלו לתרום.
לכן העב רנו שינוי מקיף בחוקי ביטוח הבריאות של הממשלה, כדי להבטיח שכל אדם שמסוגל לעבוד, שרוצה לעבוד למרות נכותו, גם אם הוא מסוגל לעבוד רק 10 שעות בשבוע, יהיה חופשי לעשות זאת בלי לאבד את זכותו לביטוח בריאות, וזה הביא לשינוי משמעותי.
היום אני מסייר בארה"ב, ואנשים בכיסאות גלגלים, או הורים ואחים אסירי תודה, ניגשים אליי ואומרים "תודה על כך שנתת ליקירינו הזדמנות למצוא כבוד, לעבוד ולשרת כמיטב יכולתם." אז הנושא הזה חשוב לי, ואכפת לי ממה שאתם עושים.
הסיבה השלישית שבאתי לכאן הערב, היא כדי להודות לכם, לכל אלה שתורמים כסף למפעל הזה, וגם לאלה העובדים בו, כי אני מאמין שבמאה החדשה הזאת, כשכל הממשלות יוכו על ידי תורת השוק, במובן של הגבלת יכולתן להגשים את שאיפותיהן החברתיות... כלומר גם אם יבוא היום שבו כל מי שתצביעו עבורו ינצח, וגם אם תחשבו שיש לו כל הכסף הדרוש כדי לעשות מה שהוא יכול, תמיד יהיו בעיות ואתגרים חברתיים שהשוק הפרטי והממשלה
לא יוכלו לפתור, וקבוצות כמו זו הנמצאת כאן חייבות למלא את החסר.
ע בור אנשים עם נכויות זה חשוב ביותר, וכך גם עבור החברה בכללותה, משתי סיבות: ראשית, אופיים של חיינו ואיכות החברה שלנו יוגדרו תמיד במידה רבה על ידי היכולת שלנו לראות, פשוטו כמשמעו, להיענות ולהתייחס בכבוד לכל אדם החי בתוך גבולות ארצנו. אלה הם שכנינו. שנית, התפוקה והיצרנות של החברה שלנו תהיה תלויה במידה לא מעטה ביכולת שלנו לתת לכל אדם הזדמנות לממש את היכולות שהעניק לו האל.
לכן, מפני שתרמתם, ומפני שאתם עובדים כאן, אני מודה לכם. אני מודה לכם מפני שהאנשים שהיכרתי... אתם יכולים למחוא כפיים לעצמכם, זה טוב, יש מישהו מאחור... כי עשיתם דבר שחשוב לי מאוד, אתם עוזרים לאנשים עם נכויות למצוא עצמאות, שילוב בחברה והעצמה. אני מודה לכם כי תמכתם בידידי אדי טראמפ ובמשפחתו, וביעד שהם שואפים אליו כל ימיהם. אני מודה לכם.
אני מבקש מכם, כאשר תצאו מכאן, לשאול את עצמכם אם החברה שלכם או של ארה"ב, או כל חברה אחרת שאתם מכירים, עשתה כל מה שהיא יכולה או צריכה לעשות למען החינוך, הבריאות, הדיור, הזדמנויות התעסוקה והכבוד האנושי של אנשים עם נכויות מכל סוג שהוא.
בעבר נהגו לסגור אנשים כאלה במחסנים או חדרים חשוכים, כאילו שהם פגומים. התרחקנו מהתקופה החשוכה ההיא כשגילינו שהם אינם פגומים.
אנחנו הפגומים, כי אם אנחנו רואים מישהו שונה מבחינה גופנית, שכלית או רגשית, אנחנו מגיבים בצורה לא נכונה. אין לנו זכות להפוך נכות של אדם אחר לבעיה שלנו, וזה בדיוק מה שעשינו במשך זמן רב.
לאנשים הרתוקים לכיסאות גלגלים, לדוגמה, יש מספיק אתגרים בחייהם גם בלי להתמודד עם התסביכים שלנו.
אנשים שיש להם האומץ לקדם את עצמם ולחיות את חייהם ראויים לתמיכתנו.
יש לי חבר באמריקה ששמו וו. מיצ'ל. היכרתי אותו לפני 25 שנה, כשהיה איש צעיר. הוא היה אז חובב סקי בלונדיני ותכול עיניים מקולורדו. אפשר להניח שהוא היה חי חיים יפים, אם גם נטולי השפעה, אילולא רכב יום אחד על האופנוע שלו והתנגש במשאית גדולה שריסקה את רגליו. אבל היא לא ריסקה את רוחו, ולכן וו. מיצ'ל המשיך לעשות כל מה שעשה לפני כן. הוא הצליח להעביר את הביצוע מרגליו לזרועותיו, כולל הטסת מטוסים. אז יום אחד, כשהוא טס במטוס החד מנועי שלו, המטוס התרסק, לא היו לו רגליים כדי לנטוש, וכשהמטוס עלה באש, גם הוא נשרף. וכך הנער יפה התואר מקולורדו מרותק היום לכיסא גלגלים, וכל גופו, כולל פניו, מכוסה בריקמת צלקת עבה. הוא מתפרנס מכך שהוא נותן השראה לאנשים אחראים, ולא רק זאת.
 אספר לכם עוד סיפור. הוא רץ לראשות העירייה בעיירה הקטנה שבה הוא מתגורר, ונבחר לראש העיר. היזמים שבונים שם התנגדו לו, כי הם רצו לפתח את הקהילה יותר מהר משהוא רצה, והוא אמר לבוחריו: אני חושב שרובכם מסכימים עם היזמים האלה, ואני לא. אני לא רוצה אפילו קול של בוחר אחד בגלל הנכות שלי, אף קול מתוך רחמים. שלא תעזו להצביע עבורי בגלל שאתם מרחמים עליי. אם אתם חושבים שאני טועה, תצביעו בשביל המתמודד השני, כי אני לעולם לא אעשה את מה שהם רוצים. והם ניצחו אותו, והוא הודה להם. הוא הודה להם על כך שהתייחסו אליו בכבוד ובשוויון, ונתנו לנו הזדמנות לחיות את החיים שרצה לחיות.
תחשבו על זה.
האם עשיתם כל מה שאתם יכולים כדי לתת לאנשים שיש להם מספיק צרות גם כך, הזדמנות לחיות את חייהם?
האיש הזה לימד אותי משהו. שאלתי אותו איך הוא מתמודד עם זה. והוא אמר: יום אחד התבוננתי בפנים המצולקות שלי במראה ואמרתי לעצמי, כשנולדת יכולת לעשות מיליון דברים, עברת שתי תאונות נוראיות, אחת מהן גרמה לך להיראות שונה, ועכשיו אתה לא מסוגל לעשות מאה אלף מתוך אותם מיליון דברים. האם אתה מתכוון לבלות את 60 השנים הנותרות של חייך בדאגה למאה אלף הדברים שאינך יכול לעשות, או לתשע מאות אלף הדברים שאתה עדיין מסוגל לעשות? זה דורש המון אומץ ועוצמה נפשית לתפוס כל הזדמנות שהחברה מציעה, לקבל בגב זקוף כל תמיכה שהחברה נותנת, ללמוד לחיות עם סוג מסוים של שלמות ויושרה. לאנשים עם נכויות יש מספיק בעיות גם בלי התסביכים שלנו, העיוורון שלנו וחוסר הרגישות שלנו.
בהרים של צפון מרכז אפריקה, יבשת שבה אני מבלה חלק ניכר מזמני בגלל עבודות הסיוע שלנו, כאשר בני השבטים המקומיים נפגשים בשבילי ההרים, ואחד אומר שלום, המענה הנכון והמקובל אינו שלום. בתרגום לעברית פירוש התשובה הוא" "אני רואה אותך". זוהי ברכה מדהימה. שלום, מה שלומך? אני רואה אותך.
תחשבו על כל המקומות שאתם מבקרים בהם מדי יום, ואינכם רואים שם אנשים.
כשאתם במסיבה, אתם באמת רואים את כל מי שמגיש לכם? כשמישהו מחנה את המכונית שלכם, אתם רואים אותו? כשמישהו מנקה את הרחוב שלכם, אתם רואים אותו?
כשאתם רואים מישהו בכיסא גלגלים, האם אתם רואים את הכיסא ומפנים את מבטכם, או רואים את עיניו של האדם בכיסא? כשאתם רואים ילד עם נכות שכלית או נפשית, האם אתם רואים אותו, או רואים את מה שאתם מרגישים, את הדאגות והפחדים שהוא מעורר בכם?
יש ביכולתכם לשנות ולהעשיר את האיכות של העם הנפלא הזה עוד יותר, אם תבקשו מאנשים לשאול את השאלות האלה ולענות עליהן, ובכך תוכלו להוות דוגמה לעולם כולו. לכל אדם בעולם יש דבר מה שממנו אנו יכולים ללמוד, ומשהו שהוא יכול לתת".
"לפעמים אני חושב שהנכויות הגדולות ביותר שעלינו להסיר מדרכנו
הן אלה השוכנות במחשבתנו ובלבנו".
"תודה לכם על כך שאתם עושים את חלקכם".
|
.jpg?BannerID=100)
.jpg?BannerID=104)
