"ארץ הנפלאות" – הגינה של אודי

אודי סלע ז"ל, ילד צעיר, אהוב ואוהב, שהביא בחייו הצעירים תקווה ושמחה ללבבות רבים, וממשיך לשמש כהשראה בזכות הפרויקט הנפלא של גינת המשחקים "ארץ הנפלאות".

אודי סלע זל

הגינה של אודי "ארץ הנפלאות" במרכז דה לו לגיל הרך אשר בבית איזי שפירא היא גינת משחקים מותאמת ומונגשת, המותאמת לילדים עם מוגבלויות ועם עיכוב התפתחותי ניכר, הלומדים בגנים ובמעון היום השיקומי שלנו.

זהו מקום מאתגר ומלהיב המאפשר לילדים עם מוגבלות לשחק יחד באוויר הפתוח  ולנוע בחופשיות ובהנאה.

צליל צחוקם של הילדים המשחקים בגינה הנפלאה משמש עדות זיכרון מתמדת לילד אמיץ, שלמד שנתיים במרכז דה לו לגיל הרך, וזכה להתנסות בקשת רחבה של טיפולים מתקדמים שתרמו לשינוי איכות חייו.

אודי סלע, נפטר ביולי 2004, והוא בן 4 שנים, שלושה חודשים ויום אחד. הגם שכל יום בחייו  היה כרוך בסבל פיזי רב, הוא זכה להמון אהבה ותמיכה ממשפחתו.

הדס, אמא של אודי מספרת: "כשאודי הלך, הוא השאיר חלל עצום, כי הכל בעצם היה הוא. מה שקרה לו, קרה לנו. עברנו את זה יחד, המשכנו לגדול כגוף אחד עד יום מותו. לכן גם הצורך להתחייב היה חזק מאיתנו. הרעיון קם מאד מהר, חיים שצריך להמשיך אותם, סוף למשהו שלא קיבלנו אותו. המוות קיפל את כל התקוות והמאמץ, והותיר אותנו עם צורך להמשיך ולסמל את אודי במשהו".

Udi-Updated-Collage

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבחירה בגינה לא הייתה מקרית. "הגינה של אודי" משלבת את הצרכים של "בית איזי שפירא" ומאפיינת באופן מדויק את כל מה שאודי היה.

"אודי מאד פרח בגני שעשועים, והגינה היא ירוקה, שזה משהו שהוא אהב", מסביר אורן, אביו. "יש בה אמפיתיאטרון כי אודי בילה בהרבה הצגות, הוא היה רואה את אותה הצגה שוב ושוב. בעתיד, נרצה לשלב בה גם מתקן מים. אודי היה מעולה במים, צלל, שחה, שיחק בבריכת 'איזי שפירא' ארבע פעמים בשבוע, במשך שלוש שנים."

garden_udi

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מילים של אמא אודיל'ה

דבריה של הדס סלע בטקס חנוכת הגינה

 

 

אני זוכרת היטב את אותו שישי כשנולדת,

את הנסיעה לחדר היולדות, כשאמרתי לאבא בדרך "תראה איך הכל פורח מסביב".

זה היה יום צבעוני ונפלא בשבילך – לקבל את פני העולם.

בערב שבת הקסום ההוא, תחילתו של אביב 2000, בלידה שכולה הפתעה, יצאת מחובק לחיים – עדין, מלאכי, רך וטהור, ממש כפי שנפרדת מהם, 4 שנים אחרי – מחובק, עדין, מלאכי, רך וטהור.

 

כמו כל אמא כמהתי לילד הראשון שלי, חיכיתי לך והאמנתי בשלמות שאתה תהיה המיוחד באדם, וגם ככל הילדים תהיה – דמיינתי אותך משחק, רץ, שר, מטפס על עץ, לומד לתופף, כותב שירים – מתאהב…

כן, היו לי סיפורים בראש, לא הייתי שוטה או הוזה – פשוט אמא. עם החלומות השמורים לאימהות.

 

הכל היה שונה אודי, אחד אחרי השני התפוגגו החלומות הישנים, התמימים, הבריאים, והתחלפו במשאלה העמוקה- שרק יהיה לך טוב. כשמסלול ההתפתחות שלך, ילדי הקטן, נסוג מדרך הטבע, וכשכל אבן דרך הפכה לאתגר – הגוף התכווץ, ואיך שהכאב פילח את הלב.

רווינו דאגה ופחד מפני הבאות – אך נותרה בנו אמונה והיה לנו כוח.

 

אתה היית הכוח שלנו, הכוח שלך בעמידות לסבל, הכוח בצחוק במתגלגל, הכוח שלך בזריזות, הכוח שלך במגע החיבוק וכף ידך הרכה, הכוח שלך בקסם…

וכל הכוח הזה לא הספיק לך בכדי לחיות…

 

בכל פעם שהגוף בגד בך, שבר וטלטל אותך – צללת לתוך עולם אישי, מנותק ודואב – כזה שלעולם לא נעז לדמיין, ואז התאוששת, הנפת אותנו מעלה, והנחלת בנו תקוות גדולות.

אמרנו: הגיבור השובב הזה עוד יעשה הכל, לא גיבור תהילה, חרוש קרבות, גיבור מיוחד אתה- שטרם היה כדוגמתו.

(בני הקטן והמתוק – הענק! שלימד אותי יותר מכל על החיים, על הצחוק ועל איך להמשיך כשאתה אינך).

וכשהלכת לעולמך, עת ליטפנו אותך בפעם האחרונה התקווה והחמדה הלכו איתך, חיבקתי אותך ושרתי לך והיית שלו ויפה, בעיני רוחי ראיתי איך קיפלת במחי שעה את כל תלאותיך, ארזת את סיפור חייך, וריחפת שלם – מעלה מעלה.

ליוויתי אותך בסיפור לשעת לילה שכתבתי עבורך, ובו כוכבי השינה מקבלים אותך בהתרגשות עמוקה, מסתדרים אחריך, בשורה ארוכה ואומרים

"הנה המלאך אודידון, היפה שביפים,

תווי פנים לו קטנים עדינים

שפתיו אדומות, מלאות,

פתוחות לחיוך פלאי ורחב

עיניו חומות, חמות מאירות – כי בתוכן כוכב

גופו גמיש וחביב והוא מאד זריז".

מאז, אודי, הגעגוע הפך למצב קיומי. ובכל צעדי אתה הול איתי, בדרך שאינה בת תיאור, אתה מרגיע ומעודד אותי. ובשולי היום, עת דמעה שקופה זולגת, לחשת לי: אודי שלך, עכשיו טוב לו.

 

אתה, שבאת עם שתיקה והלכת בשתיקה, השארת לנו לגלות את משאלותיך הכמוסות. אהבת טיולים, את האוויר הצח. את מראות הטבע, ללטף חיות, ונחלת הישגים מרשימים בבריכה ובגני שעשועים…

כל אלה הנחו אותנו בבחירת גינה זו.

 

הגינה הזו עליה אתה צופה איתנו – כולה לכבודך

ואין יפה, צעירה וצבעונית ממנה עבורך

 

הבט בני, רחבת ידיים זו, ממש כמו אלו שפתחת שרצית גוף לחבק, מוארת – כמו עיניך הבוהקות

הבט בני, הגינה הזו משתרעת במקום שהיה חממה עבורנו, בה רכשנו חברים ובה ישחקו חבריך.

בה ינפשו המטפלים הנפלאים והמסורים שלך, שהאירו את יומך בעניין ובעשייה. הם ינוחו בצלה ויתחדשו בכוחות למען המשך עבודת קודש.

הבט מלמעלה בכל האנשים הנפלאים שנמצאים פה – אלו בנו את הגינה שלך מתוך מחשבה, באהבה רבה לילדי הגן, וכפי שסברו שתרצה נשמתך…

והבוקר הזה היא מרחפת כאן, מעל חלקת אלוהים הקטנה הזו

מפזרת באוויר בטוב לבה

מלטפת מהשלווה הטמונה בה

נושפת הנאה ובת צחוק

ונוסכת תקווה בקרב הילדים שישחקו בה – מהבוקר הזה ולשנים רבות.

מקווה אני שזוהי פינה שאהובה עליך, שהרי תמיד ניסינו שרק יהיה לך טוב ונעים

 

תודה, אודי, תודה

תודה על שהנחלת לנו דרך והובלת אותנו לבצע משימה יקרה זו

גאים בך, ואוהבים אותך לעולמי ועלמים

אבא ואני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

bird bird


מעמד יועץ מיוחד למועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם משנת 2012



כל הזכויות שמורות לבית איזי שפירא © 2013. תנאי שימוש | בית איזי שפירא, רחוב איזי שפירא, ת.ד. 29 רעננה. טלפון-09-7701222, פקס-09-7701644

עיצוב ע"י שאפו קריאייטב - פיתוח ע"י עידו פישמן
Feed Back